פרק 70: אבא יצא מהקבוצה — אלירן כספי על גברים, גירושין וחופש רגשי

0:01 — העולם הפנימי של האב נעשה נראה

משהו עם גישור — נדב נישרי

נדב נישרי מארח ב״משהו עם גישור״ את השחקן, הכותב והבמאי אלירן כספי. ההצגה ״אבא יצא מהקבוצה״ ריגשה אותו: גבר בסביבות גיל חמישים מתמודד עם פרידה, בנותיו, גרושתו ובת זוג חדשה ומנסה לבנות חיים מחדש. ההצגה מגלה את הסערה הפנימית של האב ולא רק את הלוגיסטיקה. ההקלטה המקורית בעברית; זו יצירה אמנותית הנשענת על ניסיון, ולא תיאור מקרה קליני.

הקלטה מקורית בעברית — Spotify

להאזנה בספוטיפיי

וידאו מקורי בעברית — YouTube

1:44 — מבלוג אחרי הגירושין אל הבמה

כשנה אחרי גירושיו כספי התחיל בלוג בשם ההצגה על אבהות, היכרות עם נשים וניסיונות להגדיר את עצמו מחדש. הוא מצא אירוניה בבחירות מטופשות או לא נוחות בתוך הסערה והרצון לחיות. כעבור חודשים ספורים התחילה הקורונה, אנשים ישבו בבית והוא זוכר כמה אלפי קוראים ותגובות משמעותיות. אלו זיכרונותיו ולא נתוני קהל שנבדקו.

3:23 — הצגות קודמות על נשים היוצאות מקשרים פוגעניים

כספי מתאר טרילוגיה: ״שייכת״ על יהודית הרמן וקבוצת גואל רצון, ״הגט״ על סרי דיסקינד מסורבת הגט, ו״מרוב אהבה״ העוסקת בגזלייטינג ובאלימות נפשית. היצירות עסקו בנשים בקשרים קשים; היצירה החדשה שואלת מה גברים מרגישים בלי למחוק את חוויות הנשים. תיאורים אמנותיים ושמות יצירות אינם ממצאים עצמאיים על כל אדם מתואר או כל זוגיות.

4:40 — התעלפות, בושה ורשות לעצור

הוא זוכר כחמש־עשרה הצגות בשבועיים עמוסים, בזמן שאמו המתמודדת עם אלצהיימר אושפזה בדלקת ריאות. הוא התעלף על הבמה והתבייש שלא עמד בעומס; חלק מהצופים חשבו בתחילה שזה חלק מהמופע. בשיחת תמיכה מאוחרת קיבלה ההתמוטטות משמעות של עצירה שבה כולם מחכים לו. הפרשנות אינה אבחון רפואי: להתעלפות סיבות אפשריות שונות ונחוצה בדיקה רפואית, ולא הנחה שהסבר רגשי מספיק.

5:40 — רגשות גברים לצד העצמה נשית

כספי מברך על העצמה נשית ואומר שהיא צריכה להימשך. הוא רוצה ששוויון מגדרי אמיתי יכלול גם רגשות ולחצים של גברים, ולא יצמצם אדם לתואר ״גבר טוב״ או ״אישה טובה״. הם מבחינים בין תלונה אגבית שנענית בהשלמה לבין עניין אמיתי בנפש הגבר. אלו התרשמויות תרבותיות ולא תכונות קבועות של כלל הגברים או הנשים.

7:30 — יצירה משותפת ומבנה מקוטע בכוונה

כספי מזכיר שלוש שחקניות בקאסט שבזמן ההקלטה — יעל שטולמן, רחלי פנחס ומאשה שמוליאן — ואת הבמאי השותף אמיר פתר, שעליו סמך בזמן שגם שיחק. הוא זוכר את אסף ציפור, שאצלו למד כתיבה, מעודד להביא את הסצנות המעניינות במקום לכפות עלילה רגילה. השחקניות עוברות בין דמויות מחייו ללא מעברים רגילים, בדומה ללחץ רגשי שמזכיר לחץ אחר. סצנות קשות יכולות גם להצחיק. הקאסט ההיסטורי אינו בהכרח הקאסט כיום.

9:49 — תפקידים חברתיים מתנגשים בחדר אחד

נדב מתאר שינוי בציפיות: עצמאות כלכלית של נשים, מעורבות אבות ורצון של שניהם להתפתח. הוא מזכיר ספר מתוכנן ולא טוען שהשלים דוקטורט בנושא. ציפיות לפרנסה ולהורות מתנגשות בעבודה ובטיפול אחרי פרידה, כשהמבוגר האחר כבר לא נמצא דרך שגרה לתפוס את הכדור. זה הסבר שלו לשינוי חברתי, לא סיבה יחידה מאומתת לנתוני גירושין או מודל משפחה אחיד.

11:51 — החוזקה שעלולה להגביל

נדב פוגש גברים בני ארבעים וחמש, חמישים ושישים שמדברים על כאב כמעט רק אצלו, ומתרשם מפתיחות רבה יותר אצל חלק מהצעירים. הוא מתאר עצירת דמעות וניסיון להיראות חזקים. ההזמנה היא לתת מקום לרגש ולפנות לתמיכה, ולא לאבחן קבוצת גיל או להניח שלכל אישה כבר יש עזרה. תפקוד חיצוני אינו אומר שאין צרכים רגשיים.

12:52 — חופש מציפיות ישנות ולא מאחריות

כספי שואל אם אפשר להשתחרר מציפיות שגדלנו עליהן. הוא מספר שאמר לגרושתו שאינו רוצה פיקוח מתמיד על ההורות שלו ומזכיר את חלוקת הזמן השווה שלהם. אבהותו אינה צריכה להיקבע לפי ציון מבחוץ. זה הגבול וההסדר שלו, לא כלל משפטי, סירוב לתיאום הורי נחוץ או רשות להתעלם מפגיעה. טובת הילדים נשארת נקודת מוצא משותפת.

15:05 — שיחת יום הולדת והציווי להיות חזק

כספי זוכר קרוב שאיחל שיישאר חזק, במשפחה ששורשיה ברובם רוסיים. בעיניו המחמאה המוכרת יכולה להרגיש כחוסר חופש להיות אחרת. הוא מבקש רשות לפגיעות במקום להיות תמיד גיבור. זה האופן שבו חווה מסר, לא סטריאוטיפ על תרבות שלמה או דרישה להתרחק מהמשפחה.

15:44 — סיפור אותנטי והצרכים שמאחורי העמדות

כספי חושב שחומר אותנטי בתיאטרון מעורר תגובות אותנטיות. נדב מחבר לגישור: מאחורי שאלות על מזונות או כסף עשוי להיות צורך לסגור חודש ולהרגיש ביטחון. תהליך מועיל מתחיל במטרות עתידיות משותפות, ובתוכן בוחן פחדים, צרכים ובחירות מעשיות של כל אדם. כנות אינה מבטיחה הסכם ואינה מחליפה נתונים כלכליים נכונים וייעוץ מוסמך.

17:29 — חדר הלבשה משותף משנה את הסמכות

כשחקן, מחזאי ובמאי שותף כספי אינו יכול לעמוד מעל עמיתים מוכשרים ולצפות לציות. חולקים חדר הלבשה ובמה, ונדרשים גם גמישות וגם גבולות. הוא מחבר זאת להורות: שלומם של הילדים חשוב מהגנה על תדמית הורית. לתת לאחר להיות עצמו אינו ויתור על אחריות או הפיכת בטיחות לנושא מיקוח.

18:59 — הטנדר והאפשרות לזהות גמישה

הוא זוכר ילדות מורכבת, שירות קרבי ודימוי של מושבניק עם כלב וטנדר, אף שגדל ביפו. אחרות רצו את הדימוי גם כשערער עליו. כיום הוא מרשה לעצמו צד רך ומתלבט, גם על עבודה ועל מידת החשיפה. הדיבור על צד נשי הוא מטפורה אישית, לא טענה שרוך שייך לנשים או אבחון של זהות מגדרית.

20:25 — גבר שהיה צריך שמישהו ישמע

כספי מספר על מחשבה ליצור מחזה על פגיעות מיניות בגברים. כשעבד קודם בייעוץ ארגוני, בין השאר כדי להראות למי שהייתה אשתו צד נוסף, גבר סיפר לו על הטרדה מצד מנכ״ל. הוא אינו מזהה את האדם או הארגון. הוא הבין צורך בתמיכה ולא ציפייה שיפתור הכול. זו עדות על שיחה ולא האשמה שנבדקה עצמאית או עצה לשתוק במקום לבקש הגנה או לדווח.

21:56 — החשיפה של נדב והחופש לבחור קצב

נדב מתייחס בלי פרטים גרפיים לפגיעה מינית בילדות שכבר פרסם בעבר. מפגש עם גבר שעבר פגיעה קשה היה חלק מהדחף לדבר. הוא זוכר יומיים שבהם היה מושבת אחרי הפרסום, אחריהם הקלה, ופניות רבות מגברים. זו חווייתו ולא הבטחה שחשיפה פומבית מרפאת או נחוצה. הנפגע בוחר אם, מתי ולמי לדבר; תמיכה מקצועית מוסמכת וחסויה נשארת אפשרות.

23:14 — למצוא קול בלי להבטיח טיפול

כספי מציין את איש התמיכה שלו איתי וייזר ואת שיטת סאטיה; קודם הבהיר שאינו פסיכולוג. השיחה על האפשרות להיות קול לאחרים עזרה לו לנסות סטנד־אפ עם מופיעים הצעירים ממנו בכשלושים שנה. זה מהנה, מפחיד ולא תמיד מצליח. חווייתו החיובית אינה ראיה עצמאית ליעילות טיפול ואינה תחליף לטיפול רפואי או פסיכולוגי מוסמך כשצריך.

24:15 — גם נשים שמעו את עצמן

כספי קיבל פניות מגברים שמצאו ביצירה את קולם וגם מנשים שהרגישו אשמה על סיום המשפחה. חלקן מצאו הכרה בחוסר התאמה ובשינוי. אנשים שיצאו יחד בשנות העשרים או השלושים עשויים להיות רחוקים מאוד בגיל חמישים. התפתחות יכולה להיות פנימית ולא נראית בבית או בכסף. אין חובה לצמוח או להיפרד; בחירות הזוגיות צריכות להיות חופשיות ולא מוכרעות בידי המגשר.

26:16 — לתת שם לקושי בלי להבטיח שייעלם

הם רואים ערך לדבר על פחד לפני שיהפוך לאיום ענק וחסר שם. נדב משתמש בדימוי של רוך ובצורה נשית של שם האל כדי לערער תבניות גבריות קשיחות. זו שפה אישית, לא טענה על הורמונים, גורל ביולוגי או ריפוי מובטח בשיחה. לפעמים נחוצים גם שינוי מעשי, הגנה משפטית או תמיכה קלינית.

28:07 — אולמות תרבות שלוקחים סיכון על יצירה עצמאית

כספי הופתע כשאולמות רכשו הצגות ולא נשענו רק על שמות של תיאטראות רפרטואריים. הוא שמע גם על מעגלי גברים ברשויות והזמנות לפגישות. העברת ארבעה שחקנים וציוד משפיעה על האפשרויות. יש מזמינים שנבהלים, ונדב מכיר באומץ לצאת מבחירות הזרם המרכזי. אלו חוויות מההקלטה, לא לוח הופעות או הצעה עדכניים שנבדקו.

30:08 — להבין גבר מתחיל בהבנתו את עצמו

כספי משווה בהומור הבנת גבר לדימוי המוכר של בחירת חולצה עבורו. נדב מוסיף שני שלבים: רשות לגבר לשאול מה נכון לו ואז לבקש שגם בת הזוג תראה אותו. הוא מראה קעקוע של המילה ״תשאל״ על ידו. הם מערערים בדיחות מצמצמות על גברים שרוצים רק סקס או תפקיד טכני, בלי לקבוע מודל אחד לכולם.

31:43 — פרנסה ונוכחות רגשית הן צרכים שונים

נדב מתאר גבר שאומר שעבד ודאג שלא יחסר דבר, בעוד בת זוגו אומרת שלא זה מה שביקשה. דמעה או שיחה כנה יכולות לפתוח אפשרויות בצומת משברי. אין הכרח שהדבר יחזיר זוגיות; אחריות והורות יכולות להתקדם יחד או בנפרד. הצרכים של כל אחד נשמעים לצד האחר ולא על חשבונו.

33:34 — הגשמה יצירתית לצד חוסר ביטחון

כספי מעריך את הכוחות והחוצפה ליצור באופן עצמאי, ובכל זאת תוהה אם היצירה מספיק טובה או מעניינת. קל יותר להעריך עבודה כבמאי בלבד מאשר כשמופיעים בחומר אישי כל כך. סביב שנת היצירה הראשונה, הופעות בשנים־עשר ובשלושה־עשר נתנו לו יותר ביטחון. אלו תאריכים היסטוריים ללא הזמנה עדכנית מזוהה, ולא הודעת אירוע חדש.

35:28 — אופטימיות אינה הוכחה למגמת חברה או בטיחות

נדב רואה יותר פתיחות לגישור ולרגשות אחרי כחמש־עשרה שנים בתחום. נתון הירידה של 60% בתביעות ותיאורי אלימות בעבר אינם סטטיסטיקה שאומתה כאן או הוכחה שגישור גרם לשיפור בטיחות. גם השוואות בין הודעה בחודש למאות ביום בקבוצות תמיכה הן התרשמות מקבוצות שראה, לא מחקר אוכלוסייה. לפעמים נחוצים בתי משפט והגנה; אין לתאר כל עורך דין או סיוע משפטי כמפיץ פחד.

39:19 — הזמנה אישית ולא הוראה להתגרש

כספי מתאר את תמונע כבית ההצגה ותוכניות סיור התלויות בתאריכים ובתקציבים. לבקשת מסר הוא אומר שגירושין עשו לו טוב כשלא הייתה התאמה, ומדגיש אחריות לעצמו ולהורות. נדב ממליץ על ההצגה לגברים ולנשים ולמי שיכולים להזמינה. מועדים עדכניים בודקים בתיאטרון. תועלת אישית אינה הוכחה שגירושין או אופטימיות הם הדרך הנכונה לכל אדם, ואינה אשמה למי שעדיין כואב.

41:47 — טובת ילדים וגבולות שפה מעוררת השראה

הם מודאגים מכך שלחץ ומאבק דוחקים את צורכי הילדים. תיאטרון ושיחה יכולים להציע הכרה וכלים; הביטוי ״מציל חיים״ מבטא מחויבות ולא תוצאה מניעתית שנמדדה. מטרות משותפות כוללות את שלומם של הילדים, לצד מקום לפחד, לכעס ולכאב. אין חובה לסלוח, להתפייס, לחשוף טראומה ברבים או להמשיך קשר מסוכן כדי להיחשב משתף פעולה.

42:42 — לסמוך על הקהל מול מורכבות

כספי מגן על החופש של תיאטרון עצמאי לבחור נושאים קשים. הוא זוכר כ־150 הצגות של ״מרוב אהבה״ בשנתיים ועוד ארבעים מתוכננות — נתוני הסיפור בזמן ההקלטה ולא ספירה עדכנית שנבדקה. לדעתו הקהל מבין סערה רגשית מורכבת גם בלי דלתות וספות מאיקאה. נדב מעריך תרומה מעבר לערב נעים. הם מבקשים להפיץ שפה מועילה. הטקסט וה־HTML מסתיימים ב־46:08 מול 47:09 בספוטיפיי; אין המצאה של הדקה החסרה או סיבה לפער.

הפרק המקורי והטקסט בעברית

מקורות ראשוניים להצגה ולהבהרות הבריאותיות

Tmuna Theatre — אבא יצא מהקבוצה

NHS — Fainting

WHO — Psychological first aid: Guide for field workers

השאר תגובה

דילוג לתוכן