ילדים בתקופת גירושין: לבנות ביטחון מחדש עם ד״ר מור שחורי־סטאל | פרק 26

משהו עם גישור — נדב נישרי

מיכל פפר, מייסדת בין לבין, משוחחת עם הפסיכולוגית הקלינית ד״ר מור שחורי־סטאל על פרידה, תמיכה בהורים וביטחון הילדים. השיחה היא חלק משיתוף הפעולה של בין לבין ונדב נישרי; נדב מקבל קרדיט כשותף בסדרה ואינו מוצג כמנחה הריאיון הזה. שני הנגנים המקוריים בעברית. זמני הסעיפים מפנים לתמלול המקור ואינם הבטחה לסנכרון מילולי.

הווידאו המקורי בעברית

צפייה ביוטיוב

השמע המקורי בעברית

האזנה בספוטיפיי

00:00 — מי מדברות וכיצד נפגשו

הפודקאסט מוצג בשם ״פירוק והרכבה״. מיכל מקבלת את מור לפודקאסט של בין לבין ונדב נישרי. מור מוצגת כפסיכולוגית קלינית המטפלת במבוגרים בפסיכותרפיה פסיכואנליטית ומרצה ומדריכה בלוינסקי ובמכון מפרשים במכללה האקדמית תל אביב–יפו. הדוקטורט שלה עסק באמהות, בבנות וביחסי המשפחה לאחר גירושין. אלה פרטי ההיכרות מזמן ההקלטה, ולא קביעה שכל תפקיד נשאר בתוקף כיום.

01:13 — מחקר, התנדבות וחיבור אישי

בהצגה מוזכרים התנדבותה בהנהלה הציבורית וכיועצת מקצועית בבין לבין, מחקר בפסיכותרפיה, אובדן וגירושין, כתיבה משותפת של ספרים וזיקה למרכז לאובדן, שכול וחוסן באוניברסיטת חיפה. הן נפגשו בכנס בחיפה. מיכל, אם גרושה לבת, מספרת כיצד מחקר יחסי האמהות והבנות נגע בה אישית; הקשר המתמשך הפך לשותפות מקצועית של שנים.

03:24 — מדוע פרידה נחווית כרעידת אדמה

מור מתארת מגדל קלפים שנופל: תוכניות, חלומות, אמונות וזהות משפחתית משתנים. לצד כאב, אכזבה, כעס, עלבון ותחושת כישלון עשויים להיות ירידה כלכלית ושינוי במעמד החברתי. החרדה לילדים מתווספת לאבל האישי. רעידת האדמה היא דימוי לערעור הביטחון, ולא אבחנה או הוכחה שכל משפחה עוברת אותו משבר.

04:28 — כאב, אובדן וטראומה אינם אותו דבר

מור מבחינה בין פרידה טראומטית לפרידה שאינה טראומטית, ומכירה בכך ששתיהן עשויות להיות קשות ולדרוש עיבוד. לאובדן קשר עם אדם חי מורכבות משלו. גירושין כואבים אינם כשלעצמם אבחנה קלינית של הפרעת טראומה, ואין סדר רגשות או לוח זמנים אחיד שחייבים לעבור.

06:21 — לעוזב ולנעזב עשויים להיות שעונים שונים

מי שיוזם פרידה עשוי לעבור אבל פנימי עוד לפני ההודעה, ואילו האחר מתחיל כשהוא שומע. נקודות הפתיחה השונות עלולות להקשות מאוד על התקשורת. זו אפשרות ולא כלל שלפיו היוזם אינו כואב, או שבכל פרידה יש בהכרח צד רוצה וצד שאינו רוצה.

07:47 — לא לשאת את המשבר לבד

מור מציעה להיעזר באנשים אמינים ובאנשי מקצוע מתאימים. חברים ובני משפחה עשויים לרצות בטובתנו אך לעודד התבוננות או דווקא נקמה. מגשר, עורך דין המכוון לפתרון מעשי ואיש מקצוע בתחום הנפש מביאים מומחיויות שונות. הרצון לצמצם הרס אינו ויתור על זכויות, ייעוץ משפטי עצמאי, הגנה דחופה או כעס לגיטימי.

09:03 — לתת לכעס מקום בלי להפוך אותו למלחמה

התמיכה נקשרת להכלת חרדה ולהימנעות מהסלמה שמחירה הרגשי והכלכלי מגיע לילדים. גם הכעס והפגיעה ראויים להכרה; הורים אינם נדרשים להעמיד פנים שהם רגועים. השאלה היא כיצד לעבד רגשות ולהגן על המשפחה בלי שנקמה תכתיב החלטות. הליך הגנה נחוץ שונה ממאבק לשם נקמה.

10:36 — גם הורים בעלי יכולת יכולים להיעזר בעצה

בתוך משבר קשה להחליט כיצד לספר לילדים ולהגיב למצוקתם. מור מזכירה שגם אנשים משכילים ופסיכולוגים עשויים לאבד פרספקטיבה כשהם מעורבים אישית. התייעצות חיצונית יכולה לעזור, בלי להסיק שהורים אינם מסוגלים או שכל משפחה חייבת אותו טיפול.

11:56 — שני בתים אינם מסיימים בהכרח את הסכסוך

פצעים יכולים להישאר פתוחים עשר או עשרים שנה ויותר, כשהילדים לכודים בין ההורים. מור מדברת על עזרה המכוונת לקשר הזוגי גם לאחר החלטת הפרידה, כדי לעבד את שהיה ולשפר תקשורת הורית. אין הכרח שמטרתה חזרה לזוגיות. ההשתתפות והמסגרת צריכות להתאים לאנשים ולבטיחות, ולא לחייב מפגש משותף בכל מצב.

13:27 — מיכל שואלת מה קורה כשהמאמץ אינו מצליח

מיכל מאתגרת את התקווה: מתי העיבוד אינו מצליח למרות הרצון לשפר הורות? מור אומרת שאינה רוצה להתחיל מכישלון ומביעה אמונה חזקה במי שמתמידים בשיח ובעזרה, עד האמירה שהדבר אינו מצליח אצל מי שלא מנסה. זו עמדת עידוד שלה, לא הבטחה מחקרית ולא הצדקה להאשים מי שכאבם או סכסוכם נמשכים גם אחרי מאמץ.

15:00 — פגיעה בילדים אינה קובעת מראש את עתידם

הן שואלות כיצד להיות הורים טובים דיים כשההורה האחר נחווה כבלתי אפשרי. מור מתארת ילדים שנפגעים, ילדים שמסתגלים ואף כאלה שעשויים להרוויח מהמצב המשפחתי החדש. שום תוצאה אינה אוטומטית. תקווה אינה מוחקת מצוקה, ומצוקה אינה הוכחה לנזק קבוע.

15:51 — הדימוי של הסחלב והחרצית

מור משווה ילדים לפרחים: חרצית עשויה לצמוח בתנאים מגוונים וסחלב זקוק לסביבה מדויקת יותר. הדימוי ממחיש הבדלי רגישות, ולא טיפוסים אבחוניים קבועים או מבחן להטלת אשמה. הורים אינם שולטים בכל מרכיב של מזג הילד, אך לתגובותיהם ולתמיכה יש משמעות רבה.

16:38 — פניות רגשית אינה היעדר רגשות קשים

הורה המסוגל לראות את הילד, לשמוע דברים קשים ולתת מקום לתגובות מציע תמיכה בתוך השינוי. עיבוד הרגשות האישיים עשוי להגדיל את הפניות. אין צורך להסתיר כל עצב וכעס, להגיע לרוגע מושלם לפני ההורות או לבקש מהילדים לווסת את המבוגר.

17:16 — אמת בלי להעביר לילדים את תיק הזוגיות

מור מציעה להכין את השיחה לפני הפרידה הפיזית כשאפשר. לילדים דרוש הסבר אמיתי ומובן, ולא כל פרט אינטימי, הכרעה מי יזם או מידע על בגידה שנועד להפוך הורה לרשע. הימנעות מתחרות נאמנויות שונה מהסתרת סכנה או ממניעת דיווח של ילד על פגיעה וקבלת הגנה.

18:18 — ומה אם ההחלטה לא הייתה משותפת?

מיכל שואלת במפורש מדוע הורה שאינו רוצה בפרידה צריך להציג החלטה חד־צדדית כמשותפת. מור חוזרת לדיבור כהורים במקום ניהול משפט הדדי דרך הילדים. מסר הורי משותף אינו מחייב לטעון בשקר שההחלטה הזוגית משותפת. אמירות על ניסיון של הכול או היעדר ברירה מתאימות רק אם הן אמת; הילדים אינם אמורים להכריע מי צדק.

19:06 — מידע מעשי מצמצם אי־ודאות

מור מעדיפה לספר כשאפשר להסביר מה צפוי: הבתים, הזמן עם כל הורה והסידורים היומיומיים. עוגנים מוחשיים עוזרים לדמיין את השלב הבא. זו שאיפה להכנה ולא רשות להשאיר ילדים בלי מידע ללא גבול עד שכל מחלוקת תיפתר.

19:33 — מיכל מזכירה שלא תמיד הכול מוסכם

מיכל מוסיפה שלא תמיד אפשר להסכים, לתכנן הכול או לדבר יחד. מור מציעה לקבל עזרה בבחירת דרך התקשורת, גם כשאפשר שרק הורה אחד ידבר. שיחה בטוחה, אמיתית ומותאמת לגיל חשובה מהעמדת פנים של הודעה משותפת אידיאלית שאינה אפשרית בנסיבות.

20:26 — הודעה בכעס אינה החלטה סופית

הן מתארות ילדים השומעים הורה מודיע על גירושין בכעס, ולאחר מכן הפרידה אינה מתרחשת. איומים חוזרים שטרם הפכו להחלטה עלולים לערער ביטחון. אפשר להבחין בין ויכוח מבוגרים להחלטה, להסביר אי־ודאות אמיתית בלי הבטחות שווא ולהיעזר בתזמון. החלופה אינה סודיות בלתי מוגבלת או העמדת פנים שהילדים אינם שמים לב.

21:10 — הביטחון נבנה גם אחרי ההודעה

השיחה עוברת מהשיחה הקשה היחידה להסתגלות המתמשכת. לילדים דרושים עוגנים, תגובות אמינות ומרחב לשאלות כשהמציאות משתנה. הודעה אחת אינה מסיימת את העבודה, וגם אין חובה לדעת מיד תשובה לכל בעיה עתידית. המבוגרים יכולים להכיר במה שעדיין לא ידוע ולחזור עם מידע.

22:02 — לרווחת ההורה יש משמעות, ויש גבול חשוב

מור קושרת בין מצב טוב יותר של ההורים למצב הילדים. תמיכה בתפקוד המבוגר יכולה לתמוך בילד, אך אין זו משוואה ההופכת כל משאלה של הורה לטובת הילד. בהמשך מיכל מציגה דוגמה נגדית: נקמה יכולה לספק הורה ולפגוע בילד. יש לבחון את רווחת שניהם יחד.

22:34 — דימוי מסכת החמצן

כמו מסכה לעצמך לפני סיוע לילד, תמיכה במבוגר יכולה לאפשר טיפול. הכוונה ליכולת ולא לחשיבות יתר של ההורה או לחובה להחלים לגמרי תחילה. הורה עשוי להזדקק לעזרה תוך כדי ההורות, והילד אינו אמור להיות מקור החמצן הרגשי של המבוגר.

23:19 — מה מור מדגישה מתוך מחקרה

מור מציגה סביבה משפחתית בטוחה כעניין מרכזי בדוקטורט: אמהות מתפקדות ופנויות וקשר קרוב שאינו סימביוטי. היא מתארת את פרשנות מחקרה, ולא תחזית מדודה ואוניברסלית לכל ילד. סביבה משפחתית עניינה ביטחון רגשי וקשרי; אין זו טענה שאישור משפטי להסדר לבדו יוצר רווחה.

23:52 — ילד אינו בן זוג חלופי

קרבה שונה מהישענות על ילד שיישא בדידות, חרדה או דיכאון של הורה. מור מזהירה מהיפוך תפקידים ומהפיכת הילד לממלא מקומו של בן הזוג החסר. חום ורגש כן ותחום מתיישבים עם אחריות מבוגר. הילד אינו צריך להרגיע את ההורה, להחליט עבורו או לשאת את שיקום המשפחה.

24:30 — קשרים ופעילויות של מבוגרים יכולים לתמוך בהורות

חברים, תחביבים, ספורט וטיפול מתאים עשויים להשיב להורה משאבים ותפקוד, והילד יכול להרוויח מהפניות. אין זו דרישה להיות שמחים או קביעה שכל עיסוק מועיל בלי קשר להשפעתו על הילד. תמיכה צריכה להגיע ממבוגרים מתאימים ולא מתלות רגשית בילדים.

24:53 — גם מערכת החינוך וארגוני תמיכה במעגל

מור מזכירה גננת, מחנכת, יועצת ופסיכולוגית בית הספר כגורמי עזרה אפשריים. מידע רלוונטי יכול לסייע לילד בלי לחשוף ללא צורך את פרטי המבוגרים. בין לבין מתואר כמספק תמיכה רגשית, הכוונה כלכלית וגישור סביב גירושין; ההקלטה אינה אישור לזמינות התוכניות או לתנאי הזכאות כיום.

25:30 — נקמה מבהירה את גבול ״טוב להורה״

מיכל מתנגדת במפורש לקריאה רחבה מדי של עקרון הרווחה: נקמה יכולה להרגיש טוב למבוגר ולהזיק לילד. מור מסכימה שדרושה הורות טובה דיה ולא ניצחון הורי. למבוגרים צרכים אישיים שונים בתוך בסיס משותף של ביטחון הילדים; איש אינו צריך לדכא רגשות או לוותר על הגנה כדי להפגין שיתוף פעולה.

25:45 — הורים טובים דיים בלי מבחן נאמנות

מור מעריכה את האפשרות שילדים יחוו את שני ההורים כאכפתיים, במקום לבחור בטוב וברע. אין זו חובה לאידיאליזציה של הורה פוגע, להתעלמות מסכנה או לקשר לא בטוח; סיכונים והסדרי הגנה חוקיים דורשים התייחסות פרטנית. ערך המשפחה אינו מותנה בכפיית דגם זהה של שני הורים בכל בית.

26:06 — שאלות קטנות נושאות מסר גדול

שאלות אחרי ביקור אצל ההורה האחר יכולות לבטא עניין או להפוך לחקירה, לפי הטון והמטרה. ילדים עשויים לחוש הסתייגות גם בלי ביקורת מפורשת. המטרה היא מקום לחוויית הילד, לא מעקב או הוכחת נאמנות. הורים יכולים לקבל עזרה ממבוגרים ברגשותיהם במקום לדרוש מהילד לנהל אותם.

27:04 — מקום לתקווה והשותפות עם נדב

מיכל מבקשת זווית אופטימית. הן מזכירות ילדים ומבוגרים שבנו חיים טובים אחרי פרידה, בלי לקבוע שיעור הצלחה מאומת. מיכל נותנת לנדב נישרי קרדיט כשותף בפודקאסט ובשאיפה לפרידה פחות הרסנית. שיתוף נשאר רצוני ובטוח; הגנת זכויות וייעוץ משפטי אינם כישלון.

28:07 — זוגיות חדשה מוסיפה הסתגלות

בן זוג חדש, ילדיו או אחים חדשים מוסיפים שינויים כשילד עוד מסתגל לפרידה. סיומים חוזרים של קשרים יכולים להוסיף אובדנים. מור מציעה להתחשב בקצב הילד ולא להניח ששמחת המבוגר הופכת את המעבר לפשוט. משפחות חדשות יכולות להיות נפלאות; אין כאן תקופת המתנה אחידה או זכות לילדים להכריע ביחסי המבוגרים.

29:03 — ילדים עשויים לשתוק כדי להגן על הורה

ילד יכול להסתיר עצב כי ההורה כבר נראה מוצף. יצירת ביטחון לדבר היא יותר מבקשת מידע: המבוגר צריך להיות מסוגל לקבל גם רגשות לא נוחים. שתיקה אינה הוכחה שהכול טוב או הצדקה לחקור עד שהילד חושף.

29:33 — מיכל מדגישה הקשבה בלי להתגונן

מיכל מדגישה להקשיב ולא להסביר את חוויית הילד עד שהיא נעלמת. אשמה, פחד או דחף להתגונן עלולים לקטוע הקשבה. מבוגרים יכולים לזהות את התגובות ולעבדן עם מבוגרים אחרים. ילדים אינם צריכים לרכך אמת, לנחם את המקשיב או לפתור מחלוקת הורית כדי שיקשיבו להם.

30:14 — שכיח אינו קל; המספרים היסטוריים

בשיחה מוזכרים משפחה מתוך שלוש וגירושין כאובדן השני בעוצמתו, אך טענות השכיחות והדירוג אינן מבוססות כאן כנתונים עכשוויים או כחוויה אוניברסלית. מוזכרת 2019; המספר הראשון בתמלול חסר, ואמירה על ארבעה עשר אלף בשנה מתוקנת לשישה עשר אלף. אלה הערכות מזמן ההקלטה ולא עדכון סטטיסטי להיום. הרעיון המעשי הוא שגם מעבר נפוץ יכול לדרוש תמיכה משמעותית.

31:15 — אחריות קהילתית ולא כישלון פרטי

מור קוראת לחינוך, למשפט, לחקיקה, לרווחה ולקהילה לתמוך במשפחות כך שהפרידה תאפשר חיים חדשים עם פחות פגיעה. זו שאיפה ולא הבטחה שמאמץ נכון מונע כל קושי. בסיום מיכל מודה למור, ומור מודה למיכל ולנדב על ההזמנה לפודקאסט. הילדים זקוקים למבוגרים ולמוסדות הנושאים באחריות, ולא למשימת הרכבת המשפחה בעצמם.

קרדיטים בהקלטה: עריכת סאונד — שרון קניאל; קטע פתיחה מוזיקלי — יוסי פיין.

עמוד הפרק המקורי

מקורות ומידע נוסף

השאר תגובה

דילוג לתוכן