מעריכת דין לגישור משפחתי — איריס הרמתי ונדב נישרי | פרק 39

משהו עם גישור — נדב נישרי

מדריך מפורט לשיחה עם איריס הרמתי. שני הנגנים המקוריים בעברית; הזמנים מפנים לתמלול ואינם כתוביות תרגום מסונכרנות.

הווידאו המקורי בעברית

צפייה ביוטיוב

השמע המקורי בעברית

האזנה בספוטיפיי

00:15 — לחבר משפט, חוויה אנושית ועתיד ישים

נדב נישרי בוחן את הפער הנתפס בין גישור לעריכת דין. איריס הרמתי מתארת קריירה שחיברה בהדרגה משפט, טיפול, תנועה וגישור משפחתי. במקום לבחור בין זכויות לרגשות, הם בודקים כיצד תהליך אנושי ותכנון מעשי תומכים זה בזה. המדריך הערוך נשען על השיחה העברית המלאה; הזמנים מפנים לתמלול ואינם כתוביות תרגום מסונכרנות.

01:14 — עמיתה מהפרקטיקום המשפחתי הראשון

נדב מציג את איריס כעמיתה בכירה שהשתתפה בפרקטיקום הראשון שלו בגישור משפחתי. הוא זוכר שבאה לקליניקה ברעננה לבדוק היטב את ההכשרה לפני שהתחייבה. הוא מעריך את הירידה לפרטים לצד רגישות, אמפתיה והכלה. אלה התרשמויותיו המקצועיות, ולא דירוג מגשרים עצמאי או הבטחת תוצאות.

02:19 — רצון ילדות לעשות צדק

איריס חוזרת ללימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ולרצון מילדות לעשות צדק. במבט לאחור היא מזהה שהייתה בין חברים וחברות שרבו ועזרה בפתרון סכסוכים עוד לפני שהכירה את המילה גישור. באותה תקופה קישרה עשיית צדק לעריכת דין; השיחה בוחנת איך הציפייה השתנתה בהמשך.

03:12 — המתח בין צדק לניצחון

נדב מתבדח שבלימודי משפטים מבקשים לשכוח צדק. איריס מתארת פער בין המוטיבציה שלה לבין עבודה לעומתית. זהו שיח על חוויות ותפיסות, ולא קביעה שלימודי משפטים או כל עורך דין דוחים צדק. לייצוג, להגנת זכויות ולגישור תפקידים שונים; סיפור אישי אינו מבטל את ערכה של הגנה משפטית.

04:07 — מה שלמדה מליטיגציה

איריס מספרת שסיימה בהצטיינות, התמחתה ועבדה במשרד מוביל בתל אביב . היא מתארת ליטיגציה כהכנה לייצוג המיטבי של הלקוח כדי שינצח בבית המשפט. הסדק הראשון בתוכנית הקריירה היה השאלה אם ניצחון בהכרח תואם לצדק שחיפשה. הביקורת מתייחסת לניסיונה, ולא לכל סכסוך משפטי.

05:29 — חמש עשרה שנות משפט, ולא רק ליטיגציה

נדב שואל אם כל חמש עשרה שנותיה כעורכת דין היו בליטיגציה, והיא מבהירה שלא. היא עברה למחלקה המשפטית בפרטנר, שנקראה אז אורנג׳, כדי לנסות למנוע בעיות לפני התפתחותן. כחלק מארגון גדול יכלה לחפש פתרונות יצירתיים ורחבים מעבר למותר ואסור. היא מתארת בחום את מקום העבודה, ובמקביל חיפשה כיוון מקצועי נוסף.

06:32 — קורס גישור מוקדם לצד עריכת הדין

איריס ממקמת את הקורס הבסיסי הראשון סביב 2000 או 2002, ומדגישה שאינה זוכרת את השנה המדויקת. לדבריה היה זה יותר מעשרים שנה לפני ההקלטה. היא נהנתה והמשיכה ללמוד גישור לצד שנות עבודה משפטית נוספות. זהו זיכרון משוער, ולא כרונולוגיה מאומתת מחדש או תיאור דרישות הכשרה נוכחיות.

07:07 — התנסות בתביעות קטנות ומשיכה למשפחה

אחרי הקורס עשתה את הפרקטיקום בתביעות קטנות שהיה זמין אז וגישרה בסכסוכים אמיתיים. עניינה האקדמי בדיני משפחה הוביל אותה לגישור משפחתי, שבו הרגישה במיוחד את משקל חיי האנשים והיחסים. אין כוונתה שבעסקים או בדיני עבודה אין אנשים ורגשות; היא מכירה במפורש גם בממד האנושי שלהם.

07:27 — לימודים נוספים בגישור משפחתי

היא למדה קורס מורחב בגישור משפחתי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. למרות ניסיונה המשפטי הרגישה שנחוצים לה כלים טיפוליים לפני עבודה במצבים משפחתיים רגישים כאלה. זהו תיאור ההכנה והאחריות שלה, ולא כלל משפטי אוניברסלי שכל מגשר חייב באותה הסמכה או קריירה.

08:01 — טיפול ותנועה כחלק מהדרך

לצד משפט וגישור השלימה איריס תואר שני בטיפול בהבעה ויצירה בהתמחות בתנועה, בחיבור לאהבתה לריקוד. היא גם הנחתה סימולציות בקורסי גישור. הלמידה התפתחה במקביל ולא במעבר חד בן לילה מעורכת דין למגשרת. הפרק מציג את סיפורה, ולא בדיקת רישוי או תעודות עצמאית.

09:24 — ילדים, נוער והדרכת הורים

היא מתארת טיפול בילדים ובנוער והדרכת הורים. הורים הגיעו לפעמים בגלל הילד, אך יחסיהם עלו בחדר: איך לשפר חיים, האם להיפרד או לנסות שלום בית. היא מדגישה שפעלה אז בכובע הטיפולי. החוויות האלה השפיעו בהמשך על הגישור בלי להפוך אותו לפסיכותרפיה.

10:10 — כמה קריירות שעדיין הרגישו נפרדות

במשך שנים התפתחה במקביל במשפט, טיפול, ריקוד ותנועה. בכובע אחד הרגישה מאה אחוז עורכת דין ובאחר מטפלת, אף שאיכויות רכות נכנסו גם לעבודה המשפטית. הקושי לא היה ריבוי תחומי העניין אלא תנועת מטוטלת בין עולמות מקצועיים מפוצלים. היא חיפשה דרך שלמה לחברם.

10:51 — סטקטו וזרימה כמטפורה אישית

בשפת חמשת המקצבים שאותה לימדה, איריס מעמידה סטקטו מול פלואינג. היא מתארת הכנסת רכות, הקשבה והכלה לסביבה משפטית מובנית וחדה יותר. זו מטפורה חווייתית, ולא הוכחה ששיטת תנועה מרפאת סכסוכים או שלעבודה משפטית אופי אחיד. בגישור מצאה מקום שבו האיכויות המקצועיות והאישיות נפגשות.

11:36 — מדוע התאוריה לא הספיקה לה

חלפו שנים מלימודי דיני המשפחה והיא רצתה חזרה עמוקה לשטח. הם משווים בין לימודים תאורטיים להתמחות משפטית ודנים באורכה כפי שזכרו בזמן ההקלטה; אין זו הנחיית הסמכה עדכנית. הייתה לה התנסות בתביעות קטנות, אך היא חיפשה עומק מקביל במשפחה. תעודות לבדן לא ענו לשאלת מוכנותה לחדר אמיתי. הם מחליפים זיכרונות שונים על שנה או שנתיים של התמחות משפטית; איריס זוכרת שנה בהתמחות שלה.

12:30 — הפרקטיקום המשפחתי הראשון

איריס מצאה את הפרקטיקום המשפחתי של נדב ולמדה גם את הקורס המורחב בדיני משפחה למרות התעודות הקיימות. היא הצטרפה למחזור הראשון ואומרת שהחוויה אישרה את הכיוון שרצתה לתת לו מקום מלא בחייה. זהו תיאור אותה הכשרה, ולא אימות שהקורס, המתכונת או ההרשמה עדיין זמינים כיום.

13:20 — הבדידות של נדב והצורך בעמיתים

נדב מתאר נסיעות רבות בארץ לגישורים, ובהן חזרה קשה מנהריה על האופנוע וחזרה מאוחרת סביב אחת עשרה בלילה. יש מקרים שנשארו איתו למרות הגבולות המקצועיים. הוא נזקק לחברות, למידה וקבוצת עמיתים, וגם ליכולת לצמוח מעבר לצוואר בקבוק אישי. הסיפור נותן מקום לתמיכה מקצועית ולא מבטיח שמיומנות מבטלת כל השפעה רגשית.

14:28 — מדוע אי אפשר לדלג על הכשרה

הוא ניסה לצרף אנשים טובים מעולמות המשפט, הפסיכולוגיה והעבודה הסוציאלית שאמרו דברים מתאימים בפגישות אישיות, אך חוסר ניסיון מנע הצלחה. הוא הבין שאינו יכול לדלג על הכשרה וחשש ללמד את הפרקטיקה שפיתח. השאלות המדוקדקות של איריס חיזקו את ביטחונו משום שהיו לו תשובות. טוב לב ושיחת היכרות אינם הכנה מספקת.

15:19 — צוות, הפסקה וחזרה

הוא מזכיר את איריס ורונה שיצאו מהקורס ואת תחילת צמיחת הצוות. השיחה כוללת גם את הריונה של איריס, תקופת שמירת היריון וחזרתה לעבודה; הילד היה כבן שנתיים וחצי בהקלטה. זהו זיכרון אישי ומקצועי משותף, ולא עצה רפואית או תיאור עדכני של משפחתה.

16:19 — צדק מאחה מוסיף נקודת מבט

איריס מוסיפה הכשרה בעמותת קדם בעבודה עם נוער עובר חוק, צדק מאחה וגישורי נפגע–פוגע. היא רואה בכך חיבור נוסף בין עולמותיה. אזכור הניסיון אינו הופך כל מקרה משפחתי למתאים למפגש מאחה ואינו מתיר קשר הפוגע בבטיחות, ברצון חופשי או בהגנות משפטיות.

16:38 — חזון רחב להכשרת מגשרים

נדב אומר שיש לו סילבוס לתואר בגישור ומציע לשלב היבטים משפטיים והרבה היבטים טיפוליים. בעיניו קורס מבוא בן שישים שעות אינו מספיק כשלעצמו לעבודה המשפחתית שהוא מתאר. הוא מזכיר קורס מבוא שהעמיד ברשת. זו עמדה מקצועית ושירות מתקופת ההקלטה, ולא כלל רישוי חוקי אחיד או אימות זמינות עכשווית. קורס המבוא המקוון שהוא מזכיר הוצע בחינם.

17:10 — לא רק משפטן ולא רק מטפל

הם מזכירים עורך דין שביקש לדלג על החלק המשפחתי לפני הפרקטיקום כי כבר ידע משפט. נדב משיב שמדובר בחיבור עולמות ולא בחזרה על סילבוס משפטי אחד. איריס זוכרת מסקנה דומה בתחילת שנות האלפיים: הניסיון המשפטי לבדו לא הספיק בעיניה. הם מציעים שילוב מיומנויות גישור, הבנה מעשית ורגישות טיפולית, תוך שמירת התפקידים והגבולות המקצועיים.

18:26 — עשרים שנות זוגיות ומחשבון שהציג מאה שקלים

נדב מספר על פוסט של מי שנפרדת בהסכמה אחרי עשרים שנה. בני הזוג דיברו על רכוש וימי הורות, ואז מחשבון מזונות הציג תשלום של מאה שקלים. הפרק אינו קובע אם הסכום נכון: הנתונים, צורכי הילדים, הדין ונסיבות המשפחה חשובים. הדגש הוא על מורכבות ההחלטה ולא על מחיקת הכללים המשפטיים ממזונות.

19:16 — מתי די בניסוח ומתי נדרש עוד תהליך

נדב מכיר במפורש בכך שיש זוגות בעלי הסכמות ברורות, גם לאחר עבודה טיפולית רלוונטית, שצריכים רק ניסוח; הוא מזכיר את השירות המקוון. הוא חושש שפרידה שלא טופלה תשאיר עקיצות ומתח גם לאחר חתימה. זו דאגה מהפרקטיקה, ולא נבואה שכל מי שלא עבר טיפול ייכשל, לא ייפרד רגשית או יפגע בילדיו. אין חובת סגירת מעגל או טיפול.

20:03 — תוצר מעשי ותהליך לחיים

איריס מבחינה בין ההסכם, לרוב גירושין או שלום בית ולחלופין גירושין, לבין התהליך שמייצר אותו. כשהמגשרת יוצאת מהתמונה, המשפחה צריכה לחיות עם ההסדרים, הילדים והיחסים שהשתנו. למסמך חשיבות, אך צריך לבנות תשתית מתאימה לחיים ולא להניח שעצם החתימה יוצרת אותה.

20:49 — עוגן עם מקום לגמישות חוקית

יש משפחות שפועלות בצמידות להסכם ואחרות שמתקשרות היטב ומשאירות אותו במגירה כעוגן. החיים משתנים ונדרשת גמישות שמעבר לטקסט. תקשורת טובה אינה מתקנת כשלעצמה הסכם ממון מאושר או מסירה דרישות פורמליות, הגנות ילדים וחובות אכיפות. מנגנוני בדיקה ומחלוקת ברורים מבחינים בין תיאום מעשי לשינוי הדורש עצה או אישור.

מקור

21:24 — שיתוף פעולה אינו מחייב חברות קרובה

איריס מכירה גם בזוגות בקונפליקט גבוה ומסרבת לצייר הכול בוורוד. הורים יכולים להבין את הצורך להמשיך לתאם בלי להפוך לחברים טובים. הדאגה היא לחיי הילדים, ולא חובת חום, סליחה או קשר לא בטוח. כשקשר ישיר אינו בטוח או אפשרי, נדרשים הסדרים מוגנים וייעוץ מתאים; אין צורת שיתוף אחת לכולם.

22:14 — אירועי ילדים ומשפחה שמתרחבת

היא מתארת הורים באירועי ילדים, קרובים או רחוקים יותר, ומקרים שבהם גם בני זוג חדשים מתקשרים היטב. הילדים נשארים בתמונה גם בבגרות ובהמשך דרך נכדים. אלו אפשרויות ותצפיות, ולא חובה לשבת יחד, להכיר בן זוג חדש או לשמור קרבה. הכאב, הכעס והפגיעוּת סמוך לפרידה לגיטימיים.

23:05 — גישור אינו טיפול

איריס מבדילה במפורש בין המשפט והפרקטיקה, הטיפול והגישור. גישור יכול לשאוב איכויות מכמה תחומים בלי להפוך לטיפול זוגי או להחליף ייעוץ משפטי אישי. זוהי עבודה תהליכית בעלת מטרה משלה. ההבחנה חשובה במיוחד משום שהקריירה שלה כוללת הכשרה טיפולית: ההכשרה אינה הופכת כל פגישת גישור לפגישת טיפול.

23:26 — הפניה לטיפול זוגי

כשנראה שאנשים רוצים לנסות להציל את הקשר, איריס מספרת שהיא מעודדת למצוא מטפל מומלץ שמרגיש מתאים. הם מדברים בחום על הפניית זוגות במקום לדחוף את כולם לגישור פרידה. זו אפשרות כשיש רצון חופשי והתאמה, ולא דרישה להוכיח מאמץ, להתגבר על החלטת עזיבה או לעכב הגנה במצב מסוכן.

24:28 — טיפול יכול ללוות גם פרידה

יש זוגות שחוזרים אחרי טיפול עם בהירות שהקשר אינו עובד, ותמיכה יכולה להימשך גם בפרידה. איריס מעריכה עזרה במשבר, ונדב מספר שהוא רואה התמודדות טובה יותר אצל מי שמקבלים תמיכה. אלו התרשמויותיהם, ולא הבטחת יעילות לכל אדם או סיבה להאשים מי שאינו בוחר בטיפול. שלום בית ופרידה נשארים בחירות לגיטימיות.

25:07 — פתיחת תיק כדי לעורר את האחר

נדב מזהיר מפתיחת הליך כסימן כשהרצון האמיתי הוא שינוי בזוגיות. הוא חושש מהסלמה משפטית שקשה לשלוט בה. גישור עשוי לאפשר להכיר בצומת ולבחון אפשרויות. אין פירוש הדבר שכל הליך עוין או שיש לעכב ייעוץ נחוץ, מועדים, סעדים דחופים והגנה כדי לשמר שיח.

26:03 — פחד, מוכנות שונה ושמירת קלפים

הוא שואל כיצד איריס עובדת עם אנשים מפוחדים, בעלי רצונות שונים או שומרי קלפים קרוב לחזה. השאלה מכירה בכך שפגישה משותפת אינה יוצרת פתיחות והסכמה אוטומטיות. צריך להבין נסיבות ולא לתייג היסוס כחוסר תום לב או לחייב גילוי לפני מוכנות. הסכמה והגנות מתאימות הן חלק מתהליך ישים.

26:28 — שיחות משותפות ונפרדות

איריס מתארת שיח כן ככל האפשר ביחד ובנפרד, כדי לבטא מה צריך בתהליך ומהשותף להורות. בגישת נדב מגדירים תחילה בסיס מטרות משותף ובתוכו מבררים צרכים אישיים; אין בכך איסור על הקשבה אישית ראשונית. שיחות נפרדות נותנות מקום בלי להפוך תנאים סודיים למחייבים או להתיר שיתוף מידע בניגוד לכללי הסודיות שהוסכמו.

27:25 — עם ילדים וללא ילדים

הם מתקנים ניסוח: זוג ללא ילדים יכול לעיתים להיפרד ולא להיפגש עוד, אף שנותרים ענייני רכוש ויחסים. עם ילדים המורכבות המעשית בולטת במיוחד כשהם קטנים, אך גם בגירים ומשפחות עם גילאים מעורבים חשובים. אין להסיק שללא ילדים אין רגשות, או שכל הורה חייב קרבה אישית לכל החיים.

27:55 — מרחב פרטי לחלום או לזוגיות חדשה

פתיחות אינה מופיעה מיד או בנוכחות האחר. איריס מתארת מרחב אישי לחלומות, סדרי עדיפויות וזוגיות חדשה אפשרית, שקשה להעלות יחד בהתחלה. זו רשות לברר את העתיד, ולא חובה לחשוף כל מחשבה אישית לבן הזוג או למגשרת. נחוצים גבולות סודיות ברורים.

28:30 — להסתכל שנה, שנתיים וחמש שנים קדימה

יש אנשים שלא העזו להביט מעבר לתוהו ובוהו הנוכחי. דמיון החיים בעוד שנה, שנתיים או חמש שנים עשוי לתת כיוון, ואז אפשר לשאול מה יקדם לשם כל אחד ואת ההורות. מבט לעתיד אינו מוחק אבל או מחייב חיוביות; הוא מציע אופק מעשי לצד הרגשות הקיימים.

29:12 — טובה מחוברת בלי מחיקת הבדלים

איריס משתמשת בדימוי כלים שלובים: חיים ישימים של הורה אחד יכולים לתמוך בילדים וגם באחר. נדב מזהה בדבריה את חיבור העבודה האנושית והמעשית. זו תלות הדדית, ולא אינטרסים זהים, אחריות שווה לפגיעה או חובה לקבל רצון של אחר על חשבון העצמי. בסיס משותף יכול להכיל צרכים אישיים נפרדים.

30:01 — גם רצון טוב צריך תוכן

איריס פוגשת גם זוגות שמגיעים עם הרבה לב והתחשבות אך נמנעים מכסף, לוחות זמנים ומציאות קונקרטית. גם כשעשו עבודה זוגית משמעותית, צריך להפוך כוונות נזילות להסדר שימושי. היא מתקנת את הרושם שמדובר רק ברגש: הפירוט המעשי חשוב לא פחות מהרגישות.

30:44 — מי מתעורר איפה, מי אוסף ומתי לומדים

ילדים צריכים לדעת אם היום עם הורה אחד או האחר, מי לוקח לחוג ומי מביא למסגרת. הורה רוצה יום לימודים או מחויב לישיבות עבודה שמונעות בוקר מסוים. הדוגמה דורשת לוח ישים וחלופות, ולא הבטחת גמישות מופשטת או הנחת חצי–חצי.

31:26 — כסף, רכוש, אופציות ומניות

הם מדברים על פתיחה וסגירה של החודש, הוצאות הילדים, רכוש, אופציות ומניות. יש אנשים, ולעיתים רק אחד מבני הזוג, שהמספרים קשים או לא נגישים להם. התהליך צריך להנגיש מספיק לבחירה מושכלת, בעזרת מומחיות כלכלית ומשפטית מתאימה כשצריך. הפרק אינו נותן חלוקה קבועה, סכום מזונות או המלצת השקעה.

32:01 — לבנות תקציב ולפתוח יומן

נדב מתאר בניית תקציב ותכנון לוח שנה עקב בצד אגודל, עם מבט קדימה לגדילת הילדים. פרידה רגשית מהעבר ובנייה מעשית של העתיד יכולות להתקיים במקביל. אין זו בחירה בין אבל לתכנון או הבטחה שכל סוגיה תיפתר בשיחה אחת.

32:16 — שנים עשר עד שמונה עשר עמודים כדוגמת עבודה

נדב אומר שההסכמים שלהם הם לרוב בסביבות שנים עשר עד שמונה עשר עמודים ומפורטים. איריס מתארת חזרה למסמך כששוכחים או כשמתעוררת מחלוקת. האורך הוא דוגמה, לא מדד לאיכות משפטית או הבטחה שכל מצב נחזה. בישראל הסכמים רלוונטיים עשויים לדרוש אישור שיפוטי מוסמך; חתימה אינה זהה לאישור או לגירושין עצמם.

מקור

33:14 — שאלות, אפשרויות ומחלוקות עתידיות

תפקידם להעלות תרחישים שבני הזוג לא חשבו עליהם, לעזור לבחון פתרונות ולגשר על פערים. המשתתפים הם שמחליטים. שום מסמך אינו חוזה הכול, ולכן חשוב גם מנגנון למחלוקות עתידיות. הרצון שההסכם יישאר במגירה מבטא תקווה לתיאום יומיומי טוב, ולא השלכת המסמך או ויתור על זכויות בשתיקה.

33:50 — סיום: פרידה אינה חייבת להיות מלחמה

הם מצפים לשיחה נוספת על זכויות בגירושין, מודים זה לזו, למאזינים ולשרון ומבקשים להעביר מידע הלאה. נדב דוחה את ההנחה שכל גירושין חייבים להיות קרב כואב או למחוק כל חברות. קיימת אפשרות לדרך פחות לעומתית, בלי הבטחת ידידות ובלי חובת חברות. המטרה היא בחירה מושכלת ועתיד אנושי וישים, עם תמיכה משפטית וטיפולית בהתאם לצורך.

עמוד הפרק המקורי

השאר תגובה

דילוג לתוכן