גירושין בישראל כשאחד מבני הזוג מחו״ל, עם ענת ברסלע — פרק 128

00:00 — לאבד זוגיות וגם עוגן מקומי

משהו עם גישור — נדב נישרי

נדב נישרי משוחח עם המגשרת ענת ברסלע על אדם שעבר לישראל בעקבות אהבה, הקים משפחה וכעת מתמודד עם פרידה רחוק ממשפחתו ומחברי ילדותו. הדוגמה רלוונטית לכל המגדרים. הפתיחה והסיום בעברית, והשיחה המרכזית באנגלית.

03:21 — לא להניח שכל מי שהגיע מחו״ל חסר אונים

לעיתים בן הזוג הישראלי מטפל בשפה ובבירוקרטיה. חלוקת תפקידים שעבדה בחיים המשותפים עלולה להפוך לקושי בפרידה. ענת מדגישה גם את המצב ההפוך: יש בני זוג שהגיעו מחו״ל, מדברים עברית היטב, מחוברים לקהילה שלהם ומתנהלים באופן עצמאי. נקודת המוצא היא האדם המסוים והיכולות שלו, ולא הנחה אוטומטית לפי ארץ מוצאו.

05:39 — הבדידות רחבה יותר מלגור לבד

בן הזוג שנפרדים ממנו עשוי להיות גם החבר הקרוב ביותר של מי שעבר למדינה חדשה. בפרידה עולות שאלות על החברים המשותפים, המשפחה הרחוקה ותחושת השייכות. איך ייראה הזמן שבו הילדים בבית השני? עם מי אפשר לדבר וממי לבקש עזרה? לצד דיור וכסף, יש מקום לתכנן גם תמיכה חברתית עצמאית. קשר עם אנשים מהימנים בחו״ל יכול להיות משאב משמעותי.

08:19 — היכן יהיה מרכז החיים?

הרצון לחזור למדינת המוצא מובן, אך כשיש ילדים ויחסים עם ההורה האחר, השאלה אינה נוגעת רק לרצונו של מבוגר אחד. אין מכאן מסקנה שכל אדם חייב להישאר בישראל לעד. צריך לברר את צורכי הילדים ושני ההורים, את החלופות ואת המגבלות בפועל. אין להניח שמותר להעביר ילד למדינה אחרת באופן חד־צדדי; לפני פעולה דרוש בירור מתאים של הזכויות, הצווים והדינים הרלוונטיים.

10:30 — להפוך בירוקרטיה לרשימת משימות

חשבון בנק, חשבונות הבית, מסים וביטוח לאומי עלולים להלחיץ גם ישראלי שמעולם לא טיפל בהם. שפה ותרבות מוסיפות לעיתים קושי. במקום להסתפק ב״אתה כבר תסתדר״, אפשר לברר מה צריך ללמוד, אילו מסמכים דרושים, מה המועדים ומי יכול להסביר. המטרה היא לבנות יכולת עצמאית, ולא לשמר מצב שבו כל המידע והניהול נשארים אצל בן הזוג לשעבר.

13:46 — מקום לומר את הפחדים

נדב וענת מציעים לדבר על הפחד מהעתיד בלי שכל משפט יהפוך להאשמה. רגשות, כסף, מגורים והורות משפיעים זה על זה; פתרון סעיף כלכלי לבדו לא תמיד ייתן מענה למכלול. גישור מתאים יכול לספק מסגרת לשיחה הזאת, לצד ייעוץ עצמאי לפי הצורך. שיחה אינה מחליפה הגנה וזכויות, ואין הליך אחד שמתאים לכל מצב באותה צורה.

15:03 — לעזור בלי להפוך למנהל של האחר

בני זוג מכירים פעמים רבות את החוזקות ואת הקשיים זה של זה. הדוגמה של קריאה והבנה של חוזה שכירות ממחישה עד כמה עזרה מעשית יכולה להיות חשובה. עם זאת, היא צריכה להיות רצונית ומוגדרת. בן הזוג לשעבר אינו חייב להיות מתורגמן בלעדי או אחראי לכל החיים. כשיש אינטרסים שונים, עזרה עצמאית יכולה לאפשר הבנה ובחירה חופשיות יותר.

19:38 — השלב הנוכחי אינו כל החיים

ילדים קטנים או מצב כלכלי מסוים עשויים להקשות על חלופות עכשיו. השיחה מזמינה לראות את ההסדר בתוך חיים שמשתנים, ולא להפוך כל קושי עכשווי לגזר דין נצחי. אפשר להגדיר שאלות לבדיקה בהמשך, בלי להבטיח שמעבר מדינה יאושר או שההכנסות יעלו. אפשר גם לשתף פעולה בגבולות ברורים בלי להפוך לחברים.

20:37 — משאבים קטנים בזמן לחץ

נדב מזכיר נשימה, תנועה, שיחה ושינה כמשאבים שיכולים לעזור לאנשים מסוימים להתמודד עם לחץ. זו אינה אבחנה או תוכנית טיפול, ואין דרישה להיות רגועים תמיד לפני שמעלים צורך. בחרו במה שמתאים לכם ופנו לתמיכה מקצועית כשהמצוקה מציפה. ניסיון להירגע אינו סיבה לדחות צעד הגנתי נחוץ.

23:01 — התמיכה לא חייבת להגיע רק מבן הזוג לשעבר

גם אדם מהימן שנמצא רחוק יכול להקשיב ולתמוך. בהתאם למבנה הגישור, פגישות נפרדות עשויות לאפשר לומר דברים שקשה לומר יחד, תוך הבהרת הכללים להעברת מידע. אין חובה לחשוף כל חוויה אישית בפני בן הזוג לשעבר, או להשתתף בפגישה משותפת שאינה בטוחה, כדי לקבל עזרה. תמיכה עצמאית מרחיבה את האפשרויות.

24:36 — להבין שהקושי אינו הופך אותך לחריג

ענת מדגישה שפחד ובלבול במעבר הזה אינם הופכים אדם לפגום או יוצא דופן. גם מי שמכיר את השפה עלול לחשוש מאחריות כלכלית חדשה. הכרה ברגש מאפשרת לעבור לשאלות מעשיות, בלי לאבחן את כולם באופן אחיד. חשוב להתחשב בפערי שפה ומידע, לאפשר שאלות ועזרה עצמאית ולא לפרש שתיקה כהסכמה.

28:55 — התהליך רחב יותר מטופס

לעיתים יש צורך לדבר, לבכות ולספר על חלומות לעתיד לצד ירידה לפרטים. היכרות עם צורכי האחר עשויה להפחית תחושת בדידות, אבל אינה מבטיחה תוצאה רגשית מסוימת. ההסכם הכתוב חשוב וזקוק לבדיקה מתאימה. קודם בונים בסיס של מטרות משותפות לעתיד, ואז בוחנים בתוכו את הצרכים האישיים. גם לעבר יכול להיות מקום כדי להבין מה דורש תיקון.

32:57 — שאלות משותפות והסדר שמתאים למשפחה

נדב מציע להתחיל בשאלה מה שניכם רוצים יחד עבור הילדים ועבור היציבות. פגישה ראשונית יכולה לאפשר לחשוב אם ואיך להמשיך. בהמשך מתאימים את הקצב והנושאים למשפחה המסוימת. בין הדוגמאות: אילו חגים מבלים כאן ואילו שם, ואיך ייראה זמן בחו״ל. יש לברר מגבלות והסכמות נדרשות, ולא לראות ברצון לטוס היתר בפני עצמו.

36:30 — אחריות מעבר עם גבולות

בסיום בעברית נדב קורא לבן הזוג הישראלי לשים לב לצורך של מי שהגיע מחו״ל בקהילה ובתמיכה בתקופת המעבר. עזרה מעשית ומוגדרת יכולה לתרום גם ליציבות הילדים. אין בכך דרישה לוותר על זכויות וצרכים, לספוג פגיעה או להתפייס בכפייה. הכוונה היא לאפשר לכל אחד לבנות חיים עצמאיים ולשתף פעולה בהורות ככל שהמצב מאפשר.

ההקלטה המקורית: השיחה המרכזית באנגלית, הפתיחה והסיום בעברית

להאזנה בספוטיפיי

ההקלטה המקורית: השיחה המרכזית באנגלית, הפתיחה והסיום בעברית

לעמוד הפרק המקורי באתר הראשי

מעבר ילדים בין מדינות: הנוסח הרשמי של אמנת האג

השאר תגובה

דילוג לתוכן