צמיחה מטראומה: לבחור בחיים עם נוף בן גיאת — פרק 164

משהו עם גישור — נדב נישרי

מדריך מפורט לשיחה של נדב נישרי עם נוף בן גיאת. ההקלטה בעברית. השיחה עוסקת בפגיעה, שכול, התמכרות ומשבר אובדני בעבר, ללא תיאורים גרפיים.

01:32 — להכיר את נוף מעבר לאבחנה

נדב מארח את נוף בן גיאת, מרצה, מנחת קבוצות ומחברת ״חרוט בנפשי״, שעל יציאתו הקרובה היא מספרת בזמן ההקלטה. הם הכירו בסדנת פסיכודרמה לאחר גירושיו של נדב, והקשר ביניהם מאפשר חום לצד שאלות כואבות. נוף מגדירה את עצמה היום כצומחת פוסט־טראומטית: ההחלמה נעשתה נוכחת יותר מהטראומה. זו שפה שהיא בחרה לחוויה שלה, ולא הגדרה שכל אדם חייב לאמץ. היא חוזרת גם לשאלה היומיומית מה עשוי לעזור לה לצמוח.

04:20 — להחזיק לטראומה את היד

כשנדב מציע להשאיר את הטראומה מאחור, נוף מתקנת: ליד. להחזיק לה את היד פירושו להכיר במקומה בסיפור בלי לתת לה לנהל את החיים כולם. הצמיחה אינה מחיקה של הכאב ואינה דרישה להיות שמחים כל הזמן. לדבריה, ההתעלמות מהטראומה השאירה אותה במאבק; ההכרה במקומה בסיפור עזרה לבחור כיצד לחיות.

06:42 — כשהפגיעה מצטברת

נוף מספרת על בריונות, ניצול מיני בילדות וחוסר בהגנה בבית שהתערער בעקבות פרידת ההורים. היא חוותה בדידות גם בתוך קהילה שנראתה בטוחה מבחוץ. מדובר ברצף של פגיעות ולא באירוע בודד. לעומת זאת, היציאה מהארון והחיבור לקהילה הגאה מתוארים כמקור לגאווה, לשייכות ולאהבה עצמית. אין לערבב את הזהות הזו עם הפגיעות שעליהן היא מספרת.

10:14 — אובדן, שייכות ובריחה

מות אחיה במלחמת לבנון השנייה ובהמשך מציאת אביה ללא רוח חיים ביום שחרורה מהצבא הוסיפו אובדנים עמוקים. השירות עצמו נתן לה משמעות וקשרים; לאחריו סמים, אלכוהול ונסיעות חוזרות שימשו גם לבריחה מהכאב. היו במסעות בהודו ובאוסטרליה גם מפגשים ולמידה אמיתיים. ההבחנה אינה בין נסיעה טובה לרעה, אלא בין גילוי העולם לציפייה שמקום חדש יעלים את מה שקשה לשאת. לצד הלמידה מהאנשים שפגשה, היא חיפשה מקום שבו תוכל להרגיש בבית.

17:36 — נפאל: לעבור משבר יחד

ברעידת האדמה ב־2015 נשארה נוף עם משפחה שאירחה אותה. היא חיה במקלט זמני, גייסה כסף והעבירה ציוד לכפרים. הבנייה המשותפת עמדה מבחינתה מול הבדידות שהכירה לאחר סיום טקסי האבל הראשונים בארץ. בפעילות עם ילדים, לצד הריסות הבתים, הם ציירו בתים חזקים. היא ראתה בכך אמונה בשיקום ובקהילה; זו פרשנות למפגש מסוים ולא אמת מידה לשיפוט ילדים שמגיבים אחרת.

24:21 — קשר שבו רואים אותך

בנפאל גילתה רצון להחזיק קבוצה. היא נזכרת גם במחנכת שהבחינה במצוקתה לאחר מות אחיה, שאלה לשלומה וחיבקה אותה מדי יום. מבוגרת קשובה אחת הייתה משמעותית מאוד. ״נפגעתי בקשר ובקשר אני ארפא״ מחבר בין הזיכרונות. הקהילה שאליה נולדים אינה תמיד הקהילה שתומכת; אפשר גם לבחור ולבנות קשרים מיטיבים.

28:58 — מקום לאבל שונה באותה משפחה

היה לה קשה להודות בכעס על אח שנהרג כחייל, משום שהיא נשאה גם זיכרונות של אלימות מצדו. לבסוף אמרה לאמה שהאובדן שלהן שונה: הבן האהוב והאח המפחיד יכולים להיות אותו אדם. השיחה כאבה, אבל כשאמה נתנה מקום לחוויה השונה התחיל תיקון. נוף משתפת גם בחלום של פיוס ובאמונות רוחניות על ריפוי משפחתי. אלו חוויות ומשמעויות אישיות, ולא הצדקה לפגיעה או חובה לסלוח. הדימוי הציבורי של חייל שנפל השאיר מעט מקום לזיכרונות האחרים שלה מאחיה.

35:36 — לתת שם למה שקורה

בתקופת הקורונה בהודו היא זיהתה את הדיכאון ואת דפוס היציאה לדרך בכל פעם שהכאב צף. החזרה לארץ והאבחנה עזרו לחבר בין חוויות והתנהגויות ולהסביר לאמה מה עובר עליה. בעזרת תמיכת שיקום הקימה גינה בבית: מקום מוחשי לטיפול בצמחים ובעצמה. האבחנה עזרה לה, אבל היא מדגישה שאינה שלב הכרחי אצל כולם.

39:22 — ללמוד לספר את הסיפור

הכשרת מרצים על סיפור אישי הרחיבה את הרצאותיה מימי זיכרון ושכול לטראומה ולצמיחה. הספר מתרחש בעלילה טיפולית, ולא מציע רשימת כלים ממוספרת. טיפול, כתיבה, שיחה עם המשפחה וזיהוי הבריחה הם חלקים שונים מהדרך. נדב מדגיש קהילה נבחרת ותקווה, בלי להפוך אופטימיות לחובה או להבטיח שכל משבר הוא מתנה.

43:23 — לשהות בכאב בתוך תהליך נתמך

נוף מסייגת את המהירות שבה עוברים לפתרונות: לפעמים צריך לתת קודם מקום לכאב. היא מספרת על משבר אובדני בעבר ועל עזרה מסודרת שאליה פנתה עם אמה, לצד הקשר עם המטפלת. היא מתארת תוכנית אישית לביטחון ולמניעה, סימנים מוקדמים, מועדים קשים ובקשות מוגדרות לעזרה, כמו חברה לכמה שעות או סיוע בקניות. השהייה בכאב הייתה חלק מתהליך פעיל ונתמך, ולא הישארות לבד בסכנה.

46:37 — קודם לייצב, אחר כך לבחור כיוון

נדב מדמה משבר לרעידת אדמה: קודם מוצאים קרקע יציבה יותר, ואחר כך בודקים לאן ללכת. מנוחה והכרה בקושי יכולות להתקיים לצד תוכנית ואנשים שיודעים לעזור. אמה למדה לזהות תקופות קשות, ונוף למדה לומר מה היא צריכה. מרחב רגשי ועזרה מעשית משלימים זה את זה.

48:54 — לכתוב בחזרה אל החיים

כתיבת הספר נתנה לנוף סיבה להמשיך, ולדבריה חידשה את התשוקה לחיים. היא מתארת גם שינוי ביחס לקנאביס ולאלכוהול במהלך הטיפול. אלו חלקים מההחלמה האישית שלה, ולא תוכנית טיפול לקוראים. הגינה, הכרת התודה והחיבור המחודש לאנשים מופיעים כבחירות חוזרות, לא כמהפך פלאי אחד. גם טיפוח הבית שלה הוא חלק מהבחירות היומיומיות האלה.

49:12 — להשתמש בידע מניסיון באחריות

נוף לומדת כיצד להשתמש בידע מניסיון באופן מקצועי כדי לסייע לאחרים. שיתוף סיפור למען האדם שמולנו שונה מהשלכת הטראומה עליו כדי להרגיש משמעות. נדרשים עיבוד, הכשרה ויכולת להקשיב. ההזמנה בסיום היא לא לשאת הכול לבד ולשים לב למי שזקוקים לקשר, בלי לכפות לוח זמנים להחלמה, אמונה רוחנית או חובה להפוך את הכאב למקצוע טיפולי.

האזנה לפרק 164

הקלטת האודיו והווידאו המקורית בעברית. הטקסט הוא מדריך ערוך לפרק ולא תמלול מילולי.

להאזנה ב־Spotify

לעמוד הפרק המקורי באתר הראשי

השאר תגובה

דילוג לתוכן