0:04 — שיחת אורח עם הקרדיט למשתתפים המקוריים

נדב נישרי מציג ומשתף פרק אורח בסדרת ״משהו עם גישור״. הריאיון המרכזי לקוח מתוכניתה של בת אל בר גיורא ״על גירושים ואנשים״: היא משוחחת עם בן זוגה לשעבר, אורן פנירי, עשר שנים אחרי גישור הגירושין שעברו אצל נדב. נדב מדבר בפתיח ואינו המראיין בשיחה שבאה אחריו. בת אל למדה בהמשך גישור אצל נדב. ההקלטה המקורית בעברית.
הקלטה מקורית בעברית — Spotify
וידאו מקורי בעברית — YouTube
2:02 — זוגיות מסתיימת ושותפות אחרת מתחילה
אחרי שתים־עשרה שנות זוגיות ושני ילדים הסתיים הקשר הרומנטי והחלה שותפות הורית ארוכה. אורן אינו מתאר את הפרידה ככישלון של חיים שלמים: הוא יכול להעריך את השנים הטובות ולחשוב שלכל אחד מגיעים זוגיות ועתיד חדשים. ההכרת תודה בדיעבד מתקיימת לצד תסכול וכאב. שיתוף הפעולה שלהם הוא סיפור אישי, ולא הבטחה שכל גירושין ייצרו חברות.
5:12 — שני זיכרונות של אותה התחלה כואבת
בת אל זוכרת את אורן כמי שנראה שמח ומנותק רגשית בזמן שחלום המשפחה שלה התנפץ. אורן מתנגד לתיאור: התנהלות מאופקת כלפי חוץ לא ביטאה את מה שהרגיש, והתקופה הייתה מהקשות בחייו. הוא עיבד את ההחלטה באופן אחר ובמשך זמן ארוך יותר. זיכרון אחד אינו מוחק את האחר. הם מזכירים גם את הקונפליקטים בגישור, בלי לשכתב את העבר כאילו היה רגוע מלכתחילה.
8:34 — בחירה בעתיד שרוצים לבנות
אורן חשש מחזיתות רגשיות, כלכליות ועסקיות בבת אחת. בת אל מספרת על שיחה עם עורך דין למשפחה שעסקה בנכסים ובאסטרטגיה, ועל בחירתה בכיוון אחר: היה לה חשוב שהילדים יישארו עם אבא וששני ההורים יוכלו לשתף פעולה שנים קדימה. גם חוויות ילדותה השפיעו. זהו תיאורה של התייעצות מסוימת, ולא מסקנה על כלל עורכי הדין או סיבה לוותר על ייעוץ משפטי עצמאי.
10:27 — הבניין הסמוך והחלון שנסגר
בת אל קינאה בביתו החדש והיפה של אורן ובריהוט שקנה. אורן זוכר את כאב ההתרחקות מהילדים אף שעבר לבניין הסמוך. חלון חדר הילדים השקיף לסלון שלו; אחרי שהציצה כמה פעמים, היא סגרה אותו והפסיקה לצפות. קרבה פיזית יכלה לעזור להורות, ובמקביל גבול לפרטיות עזר להפריד בין החיים הבוגרים. מגורים בשכנות הם הדוגמה שלהם ולא תנאי להורות משותפת.
12:13 — ביטחון מפנה מקום לשיתוף פעולה
כשהילדים היו בני שנתיים וארבע, אורן חשש שלא יוכל לראותם וייקלע למצוקה כלכלית. אלה החששות שלו, ולא קביעה שלפיה לאם יש תמיד שליטה על הסדרי ההורות. בתהליך שלהם, ביטחון בהמשך ההורות ובאפשרות להתנהל כלכלית הפחית מגננות. כך יכלו לדבר על שני בתים ועל שותפות ארוכה, במקום רק על יציאה עם מרב הזכויות. התוצאה האישית אינה מבטיחה לאחרים זכויות או הסדר מסוים.
14:48 — מטרה משותפת לפני פרטי ההסדר
בת אל דמיינה את הבן בן השנתיים כחייל שיגיע הביתה לזמן מוגבל. אם ההורים יתחרו על כל ביקור, כולם יפסידו. גם כשהייתה פגועה וכועסת רצתה שיוכלו בעתיד לשבת יחד בארוחת שישי. המטרה המשותפת קדמה לצרכים האישיים ולהסדרים המעשיים. בהמשך הגיעו גם מנגל ספונטני וארוחת חג עם בן זוגה החדש אורי, לרבות בתקופת הקורונה; אין חובה שכל משפחה תאמץ ארוחות משותפות.
16:43 — להסתכל גם דרך העיניים של ההורה האחר
אורן מחבר בין הורות לבין ראיית נקודת המבט של האחר בניהול ובחברות. הבנת הפחד או הכעס שלו אינה מחייבת למחוק את הכאב האישי. הדוגמה המעשית היא סופי השבוע: אי אפשר לצפות שהורה אחד יקבל תמיד את שישי ושבת הנעימים והאחר רק את ימי החול. לכל מבוגר יש חיים, והאינטרס המשותף של הילדים מאפשר בסיס לשיח על צורכי שניהם.
18:23 — נסיעות, גמישות ומחלוקת על הזיכרון
הם מתארים גיבוי בנסיעות בלי לנהל פנקס על כל החלפה. בת אל זוכרת סעיף פרטי בהסכם על נסיעה של יותר מארבעה־עשר יום ללא תוספת מזונות; אורן אינו זוכר אותו. היא גם זוכרת שבתחילה ביקשה כסף נוסף כשנסע לחודש והילדים היו בני שנתיים וארבע. הוא התנגד; היא הזכירה שגם היא תיסע ותרצה את הגיבוי שלו בחזרה. חשוב לשמור על הבדלי הזיכרון: אין כאן כלל משפטי או ויתור אוטומטי על תמיכה. החיובים בפועל תלויים בהסכם החל ובדין.
19:59 — זמן נוסף יכול להיות גם הזדמנות
בת אל מעריכה את החוויות שאורן מעניק לילדים, ובהן קמפינג שהיא עצמה אינה אוהבת. ההורים יכולים להציע חופשות שונות במקום לשכפל זה את זה. אורן רואה בשהות הנוספת עם הילדים גם רווח בשנים המוגבלות שבהן הם רוצים כל כך בחברתו, ולא רק נטל לתמחור. המבט הזה יכול לאפשר גמישות מרצון בלי למחוק עומס, הוצאות או גבולות.
21:07 — פתרון במלון וחזרה למחלוקת אחרת עם רעיון חדש
בת אל רצתה סוף שבוע ארוך עם אורי, ואורן היה עמוס בעבודה. נמצא פתרון חריג: הילדים ילונו במלון שבו עבד. היא מתארת גם מחלוקת אחרת מהזמן האחרון: השיחה הראשונה הסתיימה בלי פתרון, ואז רעיון חדש הוביל לשיחה נוספת, לקבלת ההצעה ולתודה. חזרה לבעיה עם אפשרות חדשה יכולה לעזור; לא כל מקום עבודה מתאים לילדים, ואין הכרח לכפות תשובה מיידית.
21:58 — כבוד כולל גם תיקון טעויות
רגשות ישנים וחילוקי דעות ממשיכים להופיע. כשאורן מתאר דיבור מכבד, בת אל מעירה שלא תמיד הם מצליחים בכך. הוא מסכים שאפשר לכעוס, לטעות ואז לרדת מהעץ. תיקון תגובה קשה משמעותי יותר מהעמדת פנים שהם תמיד רגועים. מקום לרגשות אינו הצדקה לאיומים או לאלימות, ושיתוף פעולה אינו דורש להדחיק כאב.
23:25 — עוגה ופרחים בתוך רגשות מורכבים
מבחינתם חברות פירושה כבוד ורצון בטובת האחר, ולא ידיעת כל פרט בחייו. בת אל מספרת שהכינה עם הילדים עוגת יום הולדת לאורן גם כשכעסה עליו. הוא דאג לפרחים ליום האם שהבן הביא, אחרי אכזבה סביב יום הולדת. הילדים רואים אכפתיות במעשים; אלה בחירות שלהם ולא מבחן שחייבים לעבור כל ההורים הפרודים כדי להיחשב חברים.
25:45 — בני זוג חדשים: קבלה שלא הייתה מיידית
אורן מקבל את אורי ומעריך את הביטחון שהילדים חווים בביתו. הוא לא הצטרף לעלבונות זולים כלפיו, אך מבדיל זאת מתגובה לפגיעה ממשית. בת אל מודה שבת הזוג הראשונה של אורן הייתה לה קשה ונראתה מוקדמת מדי. לבת זוג מאוחרת יותר, פלומה, היא נתנה חיבוק ותודה על היחס לילדים. יש כאן אפשרות להזדמנויות נוספות, ולא טענה שמיד קיבלו הכול בנחת.
27:50 — פרטיות ואפשרות לומר לא
בת אל אומרת שבמשך זמן רב אפילו לא ידעה בדיוק במה אורן עובד. היא למדה לא לחקור דברים שלא בחר לשתף. בקשה יכולה להיענות בחיוב או בשלילה בלי לחייב הסבר אינטימי; המבוגר האחר יכול לחפש פתרון נוסף. גבול הפרטיות הזה אינו מבטל מידע נחוץ על הילדים, עדכוני בטיחות, החלטות משותפות או חובות גילוי לפי דין.
29:44 — לסיים שיחה סוערת בלי לנטוש את הנושא
בת אל מספרת שלא רצתה לחסום תקשורת או לעבור למייל בלבד. בדוגמה אחת אורן היה עמוס, דיבר בצורה לא נעימה, סיים את השיחה ושלח התנצלות: הוא לא רצה להוציא עליה את הכעס. היא העריכה זאת. הוא מציע הפסקה של עד עשרים וארבע שעות כדוגמה, עם הבנה שחוזרים לשיחה, ולא כמועד אחיד לכל מצב. תקשורת כתובה או מוגבלת עשויה להיות מתאימה כשהקשר הישיר פוגעני.
32:55 — דרך מוסכמת לחזור ממבוי סתום
בהסכם הגישור שלהם נקבע מנגנון ליישוב מחלוקות. אורן מזהיר שניצחון באמצעות עוצמת קול, כסף או התעקשות עלול לפגוע בשותפות העתידית גם אם הוא מכריע ויכוח רגעי. הפסקה מועילה כשמבינים את משכה, את ההתנהלות בה ואת החזרה לשיחה. הסכם או שותפות אינם מייתרים הגנה, עזרה מקצועית ותגובה חוקית לסכנה דחופה.
33:59 — זיכרונות שונים ממשברים ואדם שמגשר ביניהם
אורן אינו זוכר נתק גדול בדיוק כפי שבת אל זוכרת אותו. היא מתארת משברים בתקופה שבה היה לו קשה ולא הצליחה להגיע אליו. בשלב מסוים פנתה לאביה, שאורן סמך עליו, כדי לעזור לחדש קשר. זו הייתה דמות גשר, ולא קרוב שגויס ללחץ או לפיקוח על ההורה האחר. כשמתאים, מגשר או איש מקצוע מקובל על הצדדים יכול למלא תפקיד כזה.
35:31 — המשפחה המורחבת בלי להחזיר את הזוגיות
הם שמרו קשרי חג וימי הולדת עם קרובי המשפחה. בת אל עדיין בקשר חם עם אמו של אורן. היא זוכרת שהזמינה אותה מהמכונית להיכנס, לשבת במזגן ולשתות מים, וציינה שאורי נמצא בבית ואוהב אותה. אורן השתתף בחתונתה של בת אל, שבה רקדו יחד קרובים וחברים. אלו בחירות חופשיות ברשת משפחתית שהשתנתה, ולא דרישה לחזור לזוגיות, לשמור קשר עם קרובים פוגעניים או להגיע לאותה מידת קרבה בכל משפחה.
38:04 — חטיף יקר ובדיחה שהחזירה פרופורציה
קניית חטיפים לטיול בית ספר בטיב טעם דרך החשבון המשותף הובילה לוויכוח על המחיר. בהמשך בת אל הזכירה לעצמה שלא תוכל לשנות את אורן בכוח, ושאם חשוב לה אחרת תוכל לקנות בפעם הבאה. בהליכה עם אורי שלחה צילום היתולי ובקשה שגם הוא יקבל חטיף; אורן השיב באותה רוח. ההומור עבד בזכות אמון. בתחילת האירוע הילד העביר את הטלפון; אין להפוך ילדים לשליחים בוויכוח כספי של מבוגרים, ובדיחה אינה מוחקת שאלה תקציבית אמיתית.
40:56 — לומר תודה בקול
הם מתארים בקשה להערכה במקום להניח שתהיה מובנת מאליה. הכרה במאמץ, פרגון להורות ועידוד לימודים וצמיחה אישית יכולים לחזק שותפות מעשית. תודה אינה פותרת את כל המחלוקות, אך הופכת את העזרה לנראית. שניהם רוצים שההורה האחר יתפקד היטב, כי הילדים וההסדרים המשותפים תלויים בשני הבתים.
41:44 — קבוצת משפחה ומרחב אישי לכל ילד
יש להם קבוצת ווטסאפ משפחתית של ארבעתם וקבוצות של שני ההורים עם כל ילד בנפרד. הן משמשות לתיאום בית ספר, קייטנה וכדורגל ולפרגון וליחס אישי. כשבת אל מתבדחת על התאגדות נגד הילדים, אורן מתקן: זו אינה המטרה. הם גם חוגגים ימי הולדת במסעדה שהילד בוחר, בהשתתפות שני ההורים. הכלים אמורים לתמוך בקול הילדים ולא במעקב אחריהם.
44:51 — לתמוך בהורה האחר בלי להתעלם ממצוקה
הם אינם רוצים שמתבגר יהפוך אי־הסכמה רגילה לתחרות נאמנות או לאיום לעבור לבית השני. במקום ליהנות מתפקיד ההורה המועדף, הם מנסים לעזור לקשר עם ההורה האחר. אורן מוסיף במפורש שאם ילד יסבול באמת, יפעל. החריג חיוני: יש להקשיב בהתאם לגיל ולבשלות, להתייחס לפגיעה ברצינות ולקבל עזרה מקצועית או משפטית מתאימה. תיאום הורי אינו מצדיק כפיית קשר לא בטוח.
46:44 — שני בתים עם כללי יום־יום שונים
בוויכוח על אוכל אורן מתבדח ששרד את חטיפי ילדותו; זו אינה ראיה תזונתית. בת אל אוהבת לבשל בבית והוא אוהב להזמין אוכל. הם מציגים הבדלים כחוויות משלימות ולא כהוכחה שאחד ההורים טועה. הם מספרים שהבן אמר שבית אחד משעמם ושהבת תיארה בחיוב את הגירושין שלהם. אלו תפיסות של המשפחה הזו ולא מחקר שלפיו כל ילד מסתגל בלי קושי. בת אל גם מזכירה דאגה לאורן באשפוזו, ללא פרטים רפואיים.
48:51 — קשר חי דורש תחזוקה וגבולות
אורן מעדיף ללמוד מאשר להתעכב על חרטה. מבחינתו הקשר ההורי אחרי הפרידה עדיין דורש טיפוח: ימי הולדת, יום האם, עידוד, הודעות ופרגון ליום ההולדת של בן זוג חדש. אי אפשר להזניח אותו לאורך זמן ואז לצפות לגיבוי קל בנסיעה לשבועיים. בת אל מספרת שביקשה שיר יום הולדת מחורז במקום הודעה קצרה, והוא כתב. אורן מציע שיר בן עשר שורות כדוגמה למחווה קטנה. הכוונה לנדיבות רצויה לשני הצדדים לצד גבולות, ולא לזכאות רומנטית או לחובה לשלוח מסרים אישיים לא רצויים.
52:43 — מה היו משנים: עזרה מוקדמת ופחות השמצה
בת אל הייתה רוצה לפנות לטיפול מוקדם יותר ולדבר פחות בשלילה על אורן בתחילת הדרך; היא אינה בטוחה בדיוק מתי פנתה לעזרה. אורן משאיר מקום לכעס ולאכזבה במקום לדרוש שמחה מתמדת. שתים־עשרה שנות הזוגיות וההתחלה הקשה אינן נמחקות. תמיכה מקצועית היא אפשרות, לא אבחון, לוח זמנים קבוע להחלמה או הוכחה לכישלון בגישור.
54:22 — לא כל מחלוקת קטנה דורשת הכרעה סופית
לפעמים מוצאים פתרון ולפעמים מניחים בצד מחלוקת שולית שחשיבותה דועכת במבט ארוך. זו אינה סיבה להתעלם מבטיחות ילדים, מחיובים מחייבים או מבעיה רצינית שחוזרת. בת אל זוכרת הכרת תודה על כך שהפרידה בגיל שלושים ושש אפשרה לה לבנות חיים חדשים. המוקד עובר משינוי האדם האחר לבחירה היכן להשקיע את האנרגיה האישית.
55:40 — לעזור לצמיחה באמצעות זמן ולאו דווקא כסף
כשבת אל התקשתה כלכלית והייתה צריכה לעבוד יותר, אורן עזר באמצעות שהות נוספת עם הילדים ולא בהעברת כסף. הם מתארים תמיכה הדדית לאורך שינויים בחיי העבודה, לרבות תקופות כעצמאים. קריסה של הורה אחד לא תשרת את האחר, וצמיחה יכולה להועיל לשניהם. הדוגמה המעשית היא חלוקת טיפול שמפנה זמן לעבודה, ולא ראיית בן זוג לשעבר כהשקעה שמותר לשלוט בה.
56:43 — תקווה כהזמנה ולא כהבטחה
אורן מציע לנכנסים לגישור להסתכל על מה שיכול להתחיל ולחפש חיים טובים לשני המבוגרים ולילדים. הוא מדגיש שקל יותר כששני הצדדים בוחרים בשיתוף פעולה. בת אל מציעה תקווה שכאב יכול להשתנות ושייפתחו אפשרויות. אלה מחשבות מעודדות שלהם, לא הבטחה קלינית שכל לב מחלים בזמן קבוע או שנחישות גוברת על כפייה. בדימוי הסיום שלהם יש גם קוצים לצד השושנים: ההמשך דורש טיפוח, גבולות מציאותיים ולעיתים עזרה.
טובת ילדים וקולם — מקור ראשוני
UNICEF — Convention on the Rights of the Child, Articles 12, 18, 19
