גירושין אחרי שלושים שנה: יצירה, פחד וחיים חדשים — יורם לוי | פרק 51

משהו עם גישור — נדב נישרי

דניאל הרוש משוחח עם הפרסומאי, הכותב והמוזיקאי יורם לוי על פרידה אחרי שלושים שנות זוגיות. דניאל מנחה את הפרק; נדב נישרי אינו מוצג כמשתתף בו. הווידאו והשמע המקוריים בעברית כוללים את מלוא השיחה וההקראות. המדריך הערוך מספר בקצרה על כתיבתו ושירו של יורם בלי לשחזרם. הזמנים מתייחסים לתמלול הזמין ולא לכתוביות מסונכרנות. גילים, מועדים, צפיות ותוכניות מתארים את תקופת ההקלטה ולא את היום. החוויה האישית מציעה שותפות, לא מועד החלמה או אבחון.

הווידאו המקורי בעברית

צפייה ביוטיוב

השמע המקורי בעברית

האזנה בספוטיפיי

00:16 — טקסט על רגע הגט

דניאל פותח בטור של יורם בסרוגים ולא בהיכרות רגילה. בסיפור יורם מתקשה לומר את מילות הפרידה הדתית אחרי שלושים שנה; גם הצעה לנסות באנגלית אינה מפחיתה את הרגש. אחר כך הוא נותן לגרושתו ספר ויושב איתה בבית קפה בגן הבוטני, עם הומור בתוך האבל וזיכרון הבילויים הראשונים בקולנוע בירושלים. זה סיפור תמציתי על הטקסט שלו, לא העתקה מלאה או מדריך משפטי לגט. בית הקפה והחיבוק הם בחירתם ולא חובה לאחרים.

02:15 — הם נפגשו בסיר לחץ פוליטי

דניאל מציג את יורם כפרסומאי, גרפיקאי, מוזיקאי ומרצה על התמכרויות, ולא מסיק מכך הסמכה קלינית. הם נפגשו בקמפיין המחנה הציוני 2015: דניאל דובר ויורם בפרסום. דניאל זוכר שלושה או ארבעה חודשי עבודה סביב השעון, אגו וביקורת, והתרשם משלוות יורם. יורם דווקא זוכר כך את דניאל ובפנים היה נסער. מראה חיצוני לא גילה הכול; ביטוי דפיקת הראש בקיר נאמר כדימוי ולא כדיווח פגיעה עצמית.

04:12 — שיר החזיר את הקשר

אחרי הודעות מזדמנות ושנות הקורונה דניאל ראה את הקליפ של יורם על טיפול זוגי ופרידה תוך התמודדותו שלו. השיר הביאו לעקוב אחרי הטורים ולהזמין את יורם. יורם התרגש לשמוע לראשונה אדם אחר מקריא את דבריו: קול ורגש אחרים שינו חוויה של טקסט מוכר. אין מכאן חובה לכל אדם במצוקה לפרסם את חייו הפרטיים.

07:09 — מבט קדימה שאינו אוסר ללמוד מהעבר

יורם אומר שלמד לא לחיות בחרטה ומציע קריאה אישית בשם המקראי הקשור להיות ולעתיד. זו פרשנות דתית אישית, לא כלל דקדוק מוכח או איסור על מחשבה ואחריות. הוא זוכר גם את אנושיות יצחק הרצוג אחרי קמפיין שלא ניצח, כולל הגעה לשבעה על אביו כחצי שנה אחר כך. עשרים וארבעת המנדטים שייכים לזיכרון אותו קמפיין ולא לתמונת בחירות נוכחית.

08:31 — אפשר לשמוע עבר בלי שיכתוב לבדו את העתיד

דניאל אומר שהפוליטיקה לימדה אותו למצוא קודם אינטרס משותף ולבנות סביבו תוכנית. בגישור יש מקום לכעס ולכאב על העבר, גם אם אי אפשר לשנותו. המטרה היא תשתית מטרות עתידית משותפת וצרכים אישיים בתוכה, לא מחיקת עובדות, פגיעה או זכויות. הוא ממליץ על כתיבת יורם לדתיים ולחילונים; במה בסרוגים אינה אומרת שכל קורא שותף לדת או לעמדה אחת.

09:55 — גירושין, רגש וגשר

דניאל שואל על הסביבה הדתית ועל נכונות לחשוף קושי. יורם מדווח על ביקורת מסוימת לבדיחות על דיינים, בלי לייצג תגובה של קהילה שלמה. הם משחקים באותיות גירושין, גשר ורגש. משחק המילים מזמין מבט אחר ולא מוכיח שכל פרידה חייבת להפוך לחברות. שפת השותפות של דניאל אינה הופכת איום אמיתי או צורך בהגנה ללא רלוונטיים.

11:52 — שתים־עשרה שנים שבהן הפרידה כמעט אסורה במחשבה

יורם אומר שהאפשרות ריחפה כשתים־עשרה שנה, עם ארבעה מטפלים זוגיים, שלוש מטפלות אישיות בגישת שפר וגם מתקשר דתי שבו בדרך כלל היה מפקפק. הוא מתאר ניסיון כמעט בכל דרך, לא ראיה שלכולן יעילות שווה. גירושין נתפסו אצלו ככישלון לצד הצלחותיו. הוא תוהה אם היצירה הפומבית גם עזרה להרגיש שהוא בסדר; זו התבוננות עצמית ולא אבחון של מניעי כותבים.

13:30 — הפרסום אינו נוגע רק אליו

יורם אומר שביקש הסכמה מגרושתו, מילדיו ומטלי, שאצלה המשיך שנה לבדו. הוא מכיר בכך שהשיר והטורים מבקרים גם אותו ואת הנישואים, ושלא בטוח שהיה שמח לחשיפה דומה של הוריו. ההסכמה המתוארת חשובה ואינה רשות בלתי מוגבלת לכל חשיפה עתידית. ליצירה ולפרטיות של אנשים אחרים יש מקום.

14:14 — קימה בבוקר אינה מבדילה לבדה בין משבר לדיכאון

יורם נזכר בטלי שהבחינה בין משבר גדול ומובן לבין מה שכינה דיכאון, לאחר חודשים קשים. הקיצור בשיחה שדיכאון פירושו לא לקום צר מדי. לדיכאון תסמינים וגורמים מגוונים; תפקוד או יציאה מהמיטה אינם שוללים אותו, ורגשות מודחקים לבדם אינם הסבר. מצוקה מתמשכת מצריכה הערכה מוסמכת. הדיוק אינו מאבחן את הדוברים או משחזר מה טלי בדקה בפגישה פרטית.

14:51 — למה לא נפרדו עשר שנים קודם

כשעבר לדירה חדשה והרגיש טוב יותר, יורם שאל למה לא נפרדו בגיל ארבעים. טלי הזמינה אותו לחשוב על בשלות נמוכה יותר, ילדים צעירים יותר והחלטה פחות שלמה אז. הוא מצא משמעות בידיעה שניסו באמת. אין מכאן שכל זוג צריך להמתין שתים־עשרה שנה, למצות כל התערבות או להישאר בסיכון. הבשלות והנסיבות משתנות, וניסיון עשוי להפחית ספק בלי להבטיח החלמה קלה.

15:24 — חבר שנהרג והשאלה על תזמון

יורם זוכר חבר שנהרג בלבנון ב־1993 ובהמשך שואל למה הנסיגה של 2000 לא התרחשה קודם. שיחה על זמן להבשלת תהליכים משמשת אצלו דימוי לפרידה. זה זיכרון אישי ולא אימות פרטי המוות או הוכחת הכרח מדיני. גם דניאל מעריך ניסיון אמיתי ובו בזמן מכיר בכך שהחלטות אינן משוואה ושנותר ספק.

17:08 — למצוא שפה לכאב של גברים

דניאל מתאר גברים שנשענו על בת הזוג לביטוי רגשי וכעת מתקשים לקרוא למה שעובר עליהם בשם. יורם נעזר במשך שנים ועבד במילים ובכל זאת התקשה. אין כלל שכל הגברים חסרי כלים או תפקיד הנשים לדבר עבורם. הדיבור על דיכאון ודיסטימיה אינו אבחון עצמי או הוכחה שהדחקה היא הסיבה היחידה. אפשר לדבר על קושי ולבדוק אותו בלי בושה.

19:02 — תגובות מאנשים במצבים שונים

יורם זוכר מעל שבע מאות תגובות בפייסבוק, אלפי צפיות שם וכ־180 אלף ביוטיוב, ופניות מגברים, נשים, מטפלים זוגיים, אנשים לפני ואחרי פרידה, זוגות גאים וסטרייטים. אלה זיכרונותיו לתקופה ולא נתוני צפייה עדכניים או תוצאות טיפול מדודות. עבורו היה חשוב המגוון שמצא בסיפור משהו מעצמו.

19:50 — גם מילים וניסיון אינם חיסון מקושי

יורם אומר שטיפול זוגי לימד כלים, שפה וביטוי רגשי. הוא כתב פרסום מגיל עשרים ושתיים והיה בן חמישים ואחת, קרוב לשלושים שנות כתיבה, לצד לימודי מוזיקה ברימון. ובכל זאת אגו ותגובות ילדיות מילאו לפעמים את החדר. ניסיון אינו חיסון מכאב וזיהוי דפוס אינו אבחון קליני של נסיגה.

21:21 — ויסות אינו כיבוי הרגש

יורם מספר שהמעבד העביר את פזמון שירו להתחלה, בעוד הפתיחה המקורית נולדה משיחה עם טלי על ויסות. אין כאן העתקת מילים מהשיר. תחילה חשש שוויסות ימנע את מלוא שמחת הכדורגל, ובהמשך הבדיל בין שמחה לתוקפנות. דימוי שולחן הסאונד מבקש איזון ולא ווליום מקסימלי ופידבק. אין חובה לאטימות, רוגע כפוי או דיכוי דאגה לגיטימית.

22:17 — טוב יותר אינו מחייב להפוך את האחר למפלצת

יורם מכנה את החודשים האחרונים הטובים בחייו ומדגיש שגרושתו אישה נהדרת שבחר ושחי איתה שלושים שנה. לא צריך להרע אותה כדי להכיר בשינוי שמיטיב איתו. זו חווייתו ולא הוכחה שכולם מאושרים יותר אחרי פרידה. אמירותיו על מצב רוח אינן הערכה קלינית השוללת או קובעת מצב או מבטיחה שיימשך.

23:13 — שני אנשים אינם מווסתים בסנכרון מלא

דניאל שואל על רגשות ההורה האחר: דיוק עצמי לא אומר שהאדם ממול באותה נקודה. כשעובדים על הסדרים הוגנים למבוגרים ולילדים, נושא רגיש, משפט קיצוני ותגובה מתגוננת עלולים להפוך לכדור שלג. השאלה היא איך להכיל תגובה בלי שכל שיחה תסלים. אין מטילים על אדם אחריות לפגיעה של האחר או דורשים שיספוג אותה.

24:49 — המפגש ברכבת

אחרי נופש משרדי באילת ובדרך למודיעין יורם שמע זוג צעיר מתווכח בשקט. סמוך לתחנתו, כשנותרה כדקה, שאל אם ירצו עזרה ושניהם הסכימו. הוא חיבר את הצעתו לתרגיל הקשור לאימאגו שלמד מאלי. ההסכמה משמעותית: צופה אינו הופך אוטומטית למטפל, למגשר או לסמכות שרשאית להתערב.

26:19 — להקשיב כדי לשקף ולא להכין תשובה

הוא הציע שאחד ידבר שתי דקות והאחר ישקף ויאפשר תיקון משמעות, למשל אם התכוונו לפרגון. למקשיב משימה שאינה רק הכנת תשובת נגד. הבנה אינה מחייבת הסכמה או הצגה לריצוי סמכות. זה תרגיל הקשבה לדוגמה, לא פרוטוקול טיפול מלא ומוכח או הוכחה שפותר כל קשר.

26:58 — הוא אמר במפורש שאינו מטפל זוגי

הצעיר רץ אחריו ושאל אם הוא מטפל. יורם ענה שלא: הוא פרסומאי, בלי תעודה ולא יגבה כסף. אחרי פנייה כעבור ימים נפגשו כשבועיים אחר כך לשעה וחצי בביתו, ולדבריו שניהם הרגישו שנעזרו. תגובה חיובית אינה הסמכה או שקילות בין עזרה בחינם לטיפול מוסמך. מורכבות מחייבת גבולות, פרטיות, בטיחות ומומחיות מתאימה.

27:51 — גישור לא תמיד מתחיל בהחלטת גירושין סופית

יורם מציע שגישור מתחיל כשההחלטה לא להישאר ברורה; דניאל מתקן שלא בהכרח. יורם מתאר הסכם שלום בית ולחלופין גירושין שכלל כספים וחגים, לרבות שני ימי ראש השנה ופסח, ונזכר בניסיון שיקום שנמשך כשנה וחצי. המסמך יכול היה לתמוך בבהירות בלי לחייב פרידה. אישורו ומשמעותו המשפטית דורשים ייעוץ ולא הנחה מהסיפור.

28:40 — תחזוקת קשר לפני טוטל לוס

אחותו המטפלת הזוגית משתמשת בדימוי טיפול הרכב לשחיקה לפני העצירה, ולא במחיר של עשרת אלפים ש״ח. לפני שהודיעו לילדים המליצה על טלי, שאולי תעזור גם להיפרד טוב. הם נשארו עוד שנה, עם מסמך קיים וניסיון כן נוסף שלא הצליח. הילדים לא היו אחראים להחליט על הישארות המבוגרים; עזרה מוקדמת ושנה נוספת אינן הבטחת תוצאה.

30:25 — להגיע בידיעה למה נפגשים

הם מדברים על כסף, עקרונות וילדים: כסף עשוי לשאת פחד מהלבד, לצד שכר דירה ומשאבים אמיתיים. יורם מציע לא למהר מפגישה אחרת עם רבע שעה, אלא לדעת מטרה, באיזו אנרגיה מגיעים ומה רוצים שלא יקרה. מתחילים במה שההורים רוצים לאפשר יחד ואחר כך צרכים והסדרים בתשתית. שותפות אינה הנחה שכל קשר בטוח וכל דאגה דמיונית.

31:35 — אולפן נוח שונה מהחדר הקשה

הם מכירים בכך ששני חברים רגועים יכולים להציג זאת כקל מדי. דניאל הגיע מזוג במצוקה עמוקה שלא ראה קדימה. הוא הציע דימוי של קבלת הקלפים מחדש בגיל ארבעים או חמישים וסידורם בניסיון, אילוצים והסכמה. זו אפשרות ולא חופש בלתי מוגבל או צמיחה מובטחת. יורם, שכבר אחרי זמן ועזרה רבה, מדגיש את ההבדל מול סערה ובכללה קנאה.

33:17 — כשהפחד היה הכתם המדבר

יורם נזכר באשתו שהציעה בטיול נעים כשבע שנים קודם פרידה: אפשרות לקשרים אחרים ולזמן ממוקד בילדים. הוא רואה שחשבה על שניהם, אך שמע כישלון ופחד. הוא משווה לפרסומת שבה כתם חולצה משתלט על תשומת לב מראיין, בלי לשחזר אותה. הדימוי מסביר תפיסה אישית, לא מוכיח שכל פחד מדומיין או שכולם צריכים תזמון כמו שלו.

35:17 — ההומור אינו מעלים את הרגע החשוף

דניאל מעריך הומור וחידודים אבל שואל על הימים הראשונים מחוץ לבית ולא רק הסיפור המעובד. יורם מתקן מיד: הוא יצא מהבית, אך לא היה בבית משלו. עתיד מלא תקווה וטור מצחיק אינם מסתירים חוסר ודאות בדיור זמני או הופכים אבל לבדיחה שחייבת פואנטה.

36:10 — שלושה רגעים שונים של פרידה

יורם מבחין בין הודעה, יציאה מהבית והגט. אחרי ההודעה לילדים נשאר עוד כחודש וחצי כי היו יחסים טובים. אריזה ואחסון היו אירוע כשלעצמם. הצעיר היה בכיתה י״א והוא רצה להישאר קרוב לצורך הטיפול המשותף המדויק. זה ההסדר שלהם ולא מודל חמישים־חמישים מחייב או כלל משפטי לכל משפחה.

37:19 — ביטחון כלכלי לא החליף בית

הוא מתאר Airbnb בתל אביב מחוץ לסביבתו, תרמיל, צעירים רועשים ואזעקות טילים בתקופה ההיא, בין הדירה למקלט. שבת ראשונה אצל חברים במיטת בנם ובחדר הרחצה של הילדים, אחרי בית משפחתי עם מרתף. בן חמישים ואחת ומסודר כלכלית ועדיין מטולטל. זה אינו עדכון נסיעה נוכחי, ומשאבים לבדם אינם מוחקים קושי או קובעים פתרון דיור לאחרים.

38:47 — דופק כשהמפתח בכיס

בשבועות חזר לשכונה כדי להיות עם הילדים וללמד בקהילה. כשנזקק לדבר בבית הקודם דפק למרות המפתח; גרושתו פתחה, הוא בכה והיא חיבקה אותו. בלי פואנטה. מקום זמני יפה לא היה העוגן המוכר. הוא מכיר גם בקושי ובזיכרונות של מי שנשאר בבית; זו אינה תחרות מי זכאי לכאב.

40:22 — מה היה אומר לעצמו אז

יורם מציין יציאה במרץ 2021 וכמעט שנתיים ממנה בשיחת ינואר. זה שונה מזמן שעבר מאז הגט, ותאריך קטלוג מאוחר אינו בהכרח מועד הקלטה. הוא היה אומר לנשום ולעבור תהליך. דימוי תעלת הלידה הוא מטפורה, לא השוואה בין דרכי לידה רפואיות, סיבה לסבול סכנה או לוותר על טיפול. אף מאזין אינו חייב להחלים בקצבו.

41:16 — הכרת תודה ונתינה בסיפורו

הוא אומר שאינו מרגיש כזוכה פתאומי בלוטו, מודה פעמים רבות בערב ומספר על כריכים לאנשים ללא בית ונגינה בבתי חולים. הוא רוצה לשמח ולא רק לקבל הערצה. אלה מקורות משמעות אישיים, לא טיפול או הוכחה שתודה מרפאת דיכאון. טובתו בהווה אינה מבטיחה מצב רוח עתידי, ואחרים עשויים להזדקק לטיפול ולתמיכה מעשית אחרים.

42:08 — לגלות צבע בתקופה זמנית

שישי בשוק, בים ובבית כנסת צרפתי מסביר פנים הפגישו איש מרקע ירושלמי דתי ובני עקיבא עם חושים ואנשים חדשים. היום יכול לחבק את התקופה בלי לומר שההתחלה קלה או לרצות לחזור אליה. זמניות החיים היא מחשבה פילוסופית ולא תחזית, ייאוש או הנחיה להדחיק רגשות. אפשר סקרנות בלי חיוביות כפויה.

43:21 — אי־ידיעה לגבי יוני הפכה למרגשת

בהקלטה אהב את דירתו במודיעין שהחוזה בה עד יוני, ורצה לבדוק מעבר צפונה. ראש פינה נראתה שינוי גדול תחילה, וזיכרון, גבעת עדה ופרדס חנה אפשרויות לביקור בשבוע הבא. תכנן לשכור לשנה ולחזור אם לא יתאים. תוכניות היסטוריות ולא כתובת נוכחית או מעבר שאומת, וגם לא ייעוץ דיור או השקעה.

43:54 — התהום המצוירת

דניאל מחבר את התהליך לטיפוס מתהום. יורם זוכר אצל מיכל דימוי ציור רחוב: רצפה שטוחה נראית כתהום עם קרש מעבר שאינו נחוץ באמת. זה עזר לבדוק פחדים מסוימים, ולא מוכיח שכל סכנה אשליה או מצדיק התעלמות מאלימות, בריאות וסיכון כספי. הוא מודה לטלי, יעל, אלי, וואל ולחנן המגשר בלי לקבוע הסמכות של כל אדם.

45:37 — שם רחוב מוכר ובלי למהר לזוגיות

יורם מבחין שגם בית הולדתו בירושלים וגם הדירה הזמנית בתל אביב היו ברחוב בן זכאי, כסמל אישי להתחלה. אין צורך בכתובת יחידה פרטית. בתחילה חזר לריק, לא רצה מסיבות או היכרויות ופחד לראות גרושתו עם אחר. לאבל יש מקום; פרידה אינה מחייבת בן זוג חדש, חגיגה מיידית או חזרה יחד.

47:13 — משחק מילים על רשות לחיים אחרים

יורם משחק ב״בן זכאי״ כדי לומר לעצמו שמותרים חיים אחרים. דימוי תקווה אישי, לא הוכחה קלינית שכולם משתפרים בהכרח. דניאל מציע לשמור לטור עתידי בלי לאמת שכבר פורסם. הם חוזרים לחברות בזיכרונות הקמפיין; בדיחות פוליטיות מתייחסות לעבר ולא למשרה נוכחית או חובת הסכמה פוליטית.

48:02 — סיפור עוזר למצוא מילים אישיות

דניאל מבקש לשתף עם מי שמתקשה לבטא רגש, במיוחד כשהחשיפה קשה. סיפור עמית עשוי לתת הכרה בלי פרסום אישי, אבחון או מסלול החלמה זהה. יורם מספר שהוא אומר למקבל כריך שהכין אחד לכל אחד, בכבוד ולא כהפיכת אדם למושא צדקה. אין בכך ששיחה או מחווה מסירות מצוקה חומרית.

49:32 — כיסאות ריקים והרצון להישמע

יורם מתבדח על שרון בטלפון ומשווה לזיכרון עבודתו עם שלמה ארצי ותשומת הלב לשני כיסאות ריקים בשורה שתים־עשרה. זו אנקדוטה אישית ולא אבחון מאומת או הוכחה להזנחת עבודה בהפקה. גם מול קהל מלא הוא שם לב להסחת דעת. אפשר להכיר ברצון לקשב בלי להטיל על קהל אחריות לשלום האמן.

50:09 — מוזיקה, טורים וסיום השיחה

יורם מתאר מוזיקה מקורית וסטנדאפ, כולל שיחה סביב שיר הטיפול הזוגי, בקהלים אינטימיים של כשמונים עד מאה. שינוי שם מופע על שם מדור הגירושים היה רעיון, לא כותרת נוכחית מאומתת. דניאל מזכיר פייסבוק וסרוגים ויורם יוטיוב בלי קישורים מומצאים או מועדי הופעה מובטחים. דניאל אומר שהזמין את האורח, ולא מניחים קידום בתשלום. עבודת הסאונד של שרון היא חלק מהמקור, המסתיים בתודה ובפרידה.

עמוד הפרק המקורי

מקורות ומידע נוסף

השאר תגובה

דילוג לתוכן