01:11 — ״עשיתי הכול״ ו״לא היית שם״
נדב נישרי משוחח עם חננאל רוס, פסיכולוג קליני, מטפל זוגי, רב וחוקר גבריות. ההקלטה המקורית בעברית. הפתיחה מביאה קטע של אליזבת גילברט, שכאן מתואר במילים שלנו: גבר עובד בשתי עבודות כביטוי לאהבה, ואשתו חווה בדידות רגשית. חננאל מבקש הבנה הדדית: היא אולי אינה רואה אהבה בהקרבה והוא אולי אינו שומע צורך בהקשבה ובנוכחות. אף חוויה אינה מוכיחה אוטומטית רוע או היעדר אהבה.
ההקלטה המקורית בעברית
לצפייה בפרק המקורי בעברית
06:13 — שינוי חברתי שחציו המשלים טרם הושלם
חננאל אומר שיציאת נשים לעבודה לא לוותה בתמיכה מוסדית מקבילה בטיפול של גברים בבית. הוא מזכיר את השמות ההומוריסטיים ״אבא פגום״ ו״הצודקת״ כדוגמאות, לא כדירוג קהל מאומת או תיאור כל הורה. בדוגמת התינוק הבוכה, לקיחתו אחרי עוד עשרים דקות עשויה למנוע מאב ללמוד, גם כשהאם רוצה לעזור. ערך בעבודה וחוסר מסוגלות בבית עלולים להשאיר את שניהם בודדים.
07:44 — טיפול לומדים וזכויות חופשה בודקים
נדב שואל אם היקשרות מתחילה רק אחרי הלידה ואם האם יודעת בחוש. חננאל מתקן: קשר שלה עשוי להתחיל בהיריון, וגם מענה לתינוק נלמד בעבודה חוזרת. גם אבות צריכים הזדמנות ללמוד. השיח על חמישה ימים ועל מעסיקים שנותנים חמישה או שישה חודשים מתאר הסדרים מסוימים בזמן השיחה, לא את כלל הזכאויות העדכניות בישראל. לביטוח הלאומי גם מסלולי דמי לידה לאבות בתנאים; בודקים זכאות ותנאי עבודה ולא מניחים היעדר חופשה גורף.
09:53 — דוגמת המזונות אינה חישוב אוטומטי
נדב מזכיר את בע״מ 919/15 כדוגמה היסטורית לשינוי חברתי: זמני שהות והכנסות שווים יכולים, לדבריו, לאפשר חלוקת הוצאות במקום תשלום חד־כיווני. אין להפוך את הקיצור ל״זמן שווה תמיד שווה אפס מזונות״. הדין החל, גיל הילדים וצורכיהם, משאבים, מדור והוצאות נוספות והנסיבות חשובים. מקבלים ייעוץ אישי; הפרק אינו קובע כלל לכל משפחה, דת או מדינה.
11:17 — האבהות שלו ו״הגבר־מטר״ התרבותי
בזמן ההקלטה חננאל מתאר שלושה ילדים: הבכור בן שמונה, ילד נוסף עולה לכיתה א׳ והצעיר בן שנתיים. סמדר אשתו הייתה רופאה מתמחה והוא טיפל בהם רבות. הוא עובד בטיפול זוגי ממוקד רגש. המדד התרבותי שלו כולל אספקת משאבים, הגנה, יציבות רגשית ועצמאות, לא מבחן מתוקף לערך האדם. מלחמה עשויה לחזק תפקידים וגם לעורר בדיקה מחדש; נדב מספר על מילואימניק שהפחד למות הביא אותו להחליט שאלה אינם החיים שהוא רוצה.
14:28 — הנסיך אינו תוכנית לחיי נישואים
נדב מייחס לנוגה אשתו את ההבחנה שלנסיכות בקולנוע יש אופי מגוון ואילו הנסיך עשוי להיות רק יפה, עשיר ומיוחס. התאהבות אינה תוכנית מלאה לחיים עם ילדים; האמירה על ירידת הרגש אחרי שנתיים–שלוש אינה מועד ביולוגי אחיד. חננאל שואל מה חיבר זוג בתחילה כדי להשיב מבט מיטיב; נדב אומר שבגישור הוא מביט קדימה וטיפול עשוי לעסוק בעבר. הם בוחנים מודלים מסרטים, טלוויזיה ופורנוגרפיה בלי להכתיב גבריות אחת.
19:01 — לבנות חלופה, לא רק רשימת איסורים
חננאל מתאר למידה מאב נעדר, משתיית הורים או מאלימות. תיאור של ציות קצר באמצעות כוח אינו הצדקה לו. הוא מספר על אם שנאמר לה לא להכות, חשה בלי כלים ועזבה לשלושה ימים: דוגמה לצורך בחלופות ולא אישור לנטישה. איזה אב תרצה להיות, ומה הילדות נתנה או גבתה? השנים הראשונות חשובות, אך המוח והאישיות אינם מתקבעים בגיל שש או שבע; התפתחות ולמידה נמשכות.
22:38 — הזוגיות יכולה להסתיים, ההורות ממשיכה
חננאל מבחין בתת־מערכת רומנטית והורית של אותם מבוגרים. הפרידה משנה אחת בלי לסיים אוטומטית את האחרת. בר ובת מצווה והמשך החיים מחברים גם אחרי גיל שמונה עשרה; זו התבוננות בקשר, לא פסק על משך המזונות. נדב מעריך במיוחד מי שבא בזעם ובוחר לבנות אחרת. בשותפות חדשה מגדירים קודם מטרות משותפות לעתיד ואחר כך צרכים אישיים; כעס יכול להישמע בגבולות בלי חברות כפויה.
24:41 — אבות מסוימים אינם נכנסים ללוח אחד
נדב מתאר שש/שמונה לעומת שבע/שבע לינות, תמיכה בילד בגיר, שינה, אוכל ומסכים. יש שמקבלים הנחיות מפורטות ויש שחווים אותן כשלילת מעמד הורי שווה. הוא שואל מה מתאים לאנשים האלה בלי להכתיב קצה אחד. שיתוף פעולה וחובות משפטיות דורשים בחינה מושכלת נפרדת. חננאל מדגיש מגוון: תיאור חברה אינו מחליף ראיית אדם שיושב מולך.
26:11 — אובדן תפקיד יכול להרגיש כאובדן עצמי
״שישים האחוזים שבאמצע״ מדגים אצל חננאל דיבור על דפוסים חברתיים, לא מחקר מדוד בפרק. נישואים ארוכים תופסים הרבה מחיי המבוגר ולכן פרידה מערערת זהות מפרנס, מגן ובן זוג. הוא מתאר הימנעות מעזרה גופנית ורגשית הקשורה לעצמאות, בלי לייחס זאת לכל גבר. נדב מזכיר חלומות מקצועיים שהוקרבו ושיר מפעל של מאיר אריאל שגם שאנן סטריט ביצע; אין כאן מילות שיר. הכרה בהקרבה אינה מחייבת בן זוג להישאר.
30:41 — לתת מקום לשברון לב בלי משטר גבריות
חננאל מזכיר ספר על גברים שבורי לב ומבקר סטנדרט כפול: אישה שבורה עדיין נתפסת כאישה וגבר שבור נחשב כמי שאינו גבר. זה סטריאוטיפ שהוא מבקר, לא קביעה שלו. הוא שואל למה אין מקום לחודשי אבל. נדב משווה גירושין לאבל כשהאחר עדיין נוכח ומדבר על כסף וילדים. המשל אינו הופך אדם למת או קובע זמן החלמה; ״תמשיך הלאה״ עלול להחמיץ אובדן עמוק.
33:21 — קרבה, שפה רגשית והחלטות קודמות משותפות
נדב אומר שגרוש עשוי לחפש חום וקרבה ולא רק מין, במיוחד כשהאישה הייתה הפה הרגשי שלו. חננאל מסייג הכללות בלי לתת שיעור שכיחות. הם מדברים על קבלה לא שווה של שנה בבית אחרי לידה לאם ולאב ועל מרמור סביב הכנסתו הנמוכה יותר של ההורה שטיפל בילדים. נדב מזכיר לגבר שחלוקת התפקידים אולי הוסכמה יחד, גם בשתיקה. ציפייה לנישואים בגיל שלושים או ארבעים יכולה להוסיף כאב זהותי, בלי להגדיר הצלחה לכולם.
36:55 — כעס נותן כוח, אבל יש מחלוקת על התגוננות
חננאל מתאר כעס והאשמה החוצה כמוצא אפשרי מחוסר אונים. יש נקמה הרסנית; הוא גם אומר שצד נחוש יכול ליצור מלחמה לבדו ושבלי להתגונן עלולים לדרוס אותך. נדב משיב במפורש: ״אני לא מקבל את זה״. חילוק הדעות חיוני. תיאור כעס או הכרה באיום אינם היתר לאלימות; הגנה דורשת בדיקת מצב אמיתי, לא סיסמה של תמיד להילחם או לעולם לא להתגונן.
37:51 — החלופה של נדב וגבולות דוגמה כללית
נדב משווה 100,000–200,000 שקל לייצוג לוחמני בכל צד לעורך דין שמגיב עניינית בלי התקפה אישית, ומזכיר את האם במשפט שלמה שנסוגה. כשחננאל שואל אם מדובר גם בוויתור על משמורת, נדב אומר כן כאפשרות; הוא מזכיר גם אובדן לינות או עוד 1,000 שקל בחודש, ואומר שאינו קובע מה נכון לכולם. אלה דוגמאות קשות שלו, לא עצה לוותר על קשר, בטיחות או זכויות. שומרים על הגנה משפטית וייעוץ עצמאי; נסיגה אינה מבטיחה שיתוף פעולה או הכרה עתידית.
42:09 — לא לאבחן אדם נעדר מסיפור קצר
נדב קורא למטפלים לעסוק בסכסוכי קשר ולא להעבירם אוטומטית לעורכי דין. חננאל מתאר חמש שנות לימוד וארבע שנות התמחות; זה תיאורו, לא כלל רישוי אוניברסלי. הם מתנגדים לתוויות מהירות כמו פסיכופת או נרקיסיסט מסיפור קצר. לייעוץ משפטי ולהערכה קלינית תפקידים שונים. נדב מקבל את רגש הכעס ודוחה תוקפנות ואלימות כדרך לנהל פרידה.
44:10 — ילדים וגוף יכולים לפתוח שיחה רגשית
חננאל מספר על מורה ל־EFT ששאל איש יחידה מיוחדת שנראה מנותק רגשית על בנו והאיש בכה. זו אנקדוטה, לא טכניקה מובטחת. הוא מציע להבחין בגוף, בחיוך, במבוכה ובגלגול עיניים בלי לאבחן בוודאות ממחווה. בישול, קנייה מיוחדת ופרנסה מבטאים אכפתיות, וגם מילים עוזרות. לומדים לשמוע מעשים ולעזור לגברים לבטא רגש, בלי להפוך ילדים לאחראים לרגשות הוריהם.
46:24 — עצירה היא גם אומץ
חננאל מביע אמפתיה ומזהיר מבריחה חוזרת לאלכוהול, לחומרים ולקהות. אזכור שתי כוסות במשבר חריג אינו עצה רפואית או גבול שתייה בטוח. חייל שאיבד רגליים הוא דימוי להסתגלות, לא השוואת גירושין ונכות. נדב מוסיף שייתכן גם צורך באחריות אישית. עצירה, הבחנה בכעס, בחירת תגובה ועזרה מאפשרות להכיר בחוסר אונים בלי לוותר על פעולה.
50:11 — משאבים משפרים אפשרויות, לא ודאות
חננאל דוחה הבטחה מוחלטת לסוף טוב. תמיכה רגשית, קשרים אמינים וקהילה תואמת ערכים עשויים לעזור; נישואים חדשים עשויים לשנות שוב הסדרים. נדב מזכיר טיפול, פעילות גופנית, הפחתת לחץ ושליטה בביתו, לא בבית המשותף הקודם. הם מדברים על ניסיון חוזר, גם עשר שנות דייטים קשות כדוגמה. עוד ארבעים–חמישים שנה בגיל ארבעים הם תקווה רטורית, לא הבטחת חיים או הוכחה שהתמדה תמיד מצליחה.
53:33 — קעקוע ״תשאל״ והשיקום האישי
נדב משתף בגירושיו: בכי ואז בחירה לשתף פעולה עם אם בנותיו. החברות שבחר היא סיפורו, לא תנאי לאחרים. הוא מתאר לב שבור שמתרחב ומביט בגאווה שבע או שמונה שנים אחרי. הקעקוע ״תשאל״ מזכיר לבדוק איפה הוא ומה נכון לו. אלה דימויי צמיחה אישיים, לא הבטחה שכל פרידה כואבת משפרת חיים.
55:37 — הקורס וההזמנה בסיום
חננאל מתאר קורס מוקלט ״להיות גבר בעולם״ בהשתתפות כשישים עד שבעים גברים ונשים. הנושאים הם אבהות והיות בן, מיניות ופורנוגרפיה, שני שיעורים על רגשות, כוח והמגן, בדוגמאות מדיה. המטרה להבין תועלות ומחירים ולא רק להתלונן על החברה; זמינות בודקים מולו. הוא מסיים ברעיון המיוחס לג׳ון גוטמן: לבטא את המשאלה שמתחת לתלונה כדי להקל על ההבנה. ההזמנה היא לתמיכה ולקשר, לא לגבריות נכונה אחת או תוצאה מובטחת.
הביטוח הלאומי: תנאי דמי לידה לאב
ארגון הבריאות העולמי: גבריות ופנייה לעזרה נפשית