פרק 149: אהבה, גירושין ופרק ב׳ עם ד״ר יעל דורון

משהו עם גישור — נדב נישרי

השיחה המקורית של נדב נישרי וד״ר יעל דורון היא בעברית. לצד הנגן מופיע מדריך האזנה מלא וערוך, ולא תמלול מילולי.

02:09 — קשר חדש והיכרות עם עצמי

נדב נישרי מארח את הפסיכולוגית ד״ר יעל דורון, המוכרת גם מעבודתה בטלוויזיה. היא מתארת נישואים ראשונים של שני צעירים שהתאימו לרשימה לפני שהכירה את עצמה. היא מעריכה את ילדיהם ואת האבהות של בן זוגה לשעבר, לצד ההבנה שהזוגיות לא התאימה לה. הקשר המאוחר עם גילי מחזק את אמונתה בלמידה ובבנייה מחדש. זו אפשרות ולא הבטחה שבן זוג חדש יפתור קשיים קודמים.

03:27 — ציפיות משתנות מהנישואים

דורון מדברת על תרבות שמעמידה רומנטיקה ומימוש עצמי במרכז, ולעיתים מחליפה במקום לתקן. בקליניקה היא שומעת על פרידות בעקבות שינוי במשיכה או בהתאמה גם בלי עוול דרמטי. נדב מחבר זאת לעצמאות ולשינויים בתפקידים המגדריים. אלה פרשנויות והתרשמויות מקצועיות, לא מגמות אוכלוסייה מאומתות או היסטוריה אוניברסלית של נישואים. קשר יכול להכאיב בלי להתאים לסיפור פשוט של אשם וחף מפשע.

08:14 — אהבה כאמנות שאפשר ללמוד

מה לומדים מההורים, מסרטים, מבדיחות ומהטלוויזיה? חלק מהדוגמאות מועילות וחלקן מנחילות סטריאוטיפים נוקשים. דורון מתארת ציפיות סותרות לעצמאות, רגישות ותפקידים מסורתיים. תווית אינה מספרת מה האדם המסוים שמולי צריך. הלמידה כוללת בדיקת תפיסות שירשנו, תרגול תקשורת ובניית קשר לאנשים שנמצאים בו, בלי להניח שכימיה כבר העניקה את כל הכלים.

12:35 — ההורות נמשכת אחרי הזוגיות

דורון מספרת על בראנץ׳ עם בן זוגה, בעלה לשעבר, בתם ומשפחת בן הזוג של הבת. הבעל לשעבר בישל, והרצון הטוב אפשר את המפגש. נדב מציג סיפור נגדי של הורה שמתכנן לפגוש את ההורה האחר לראשונה אחרי שנים דווקא בחתונת הבת. השאלה היא איך מכינים ציוני דרך משפחתיים סביב חוויית הילד. הבראנץ׳ החם הוא דוגמה אישית, לא חובה להיות חברים או לקיים מפגשים משותפים בכל מצב.

16:40 — השלמה והערכה

נדב מתאר את הקשר עם נוגה ואת החיים והעבודה המשותפים, לרבות שיחות על תהליכי גישור. דורון מבחינה בהערכה שלו ומדברת על אמון, גב, הערכה הדדית ושביעות רצון אינטימית. המחקר המוזכר אינו מזוהה מספיק כדי לקבוע דירוג אוניברסלי; נשמרים הנושאים ולא ציון אבחוני. גם הקיצור המשפטי בשיחה על רכוש ואפוטרופסות אינו כלל לכל מקרה או מדינה.

21:10 — סופי שבוע ואירועים ראשונים לבד

נדב נזכר בסוף השבוע הראשון בלי בנותיו: הוא ציפה להזדמנות חברתית ופגש התבוננות עצמית עוצמתית בפסטיבל. דורון מתארת תחושת זרות ובדידות באירוע בגן אחרי הגירושים. הסיפורים מסבכים את תמונות החופש השמחות ברשתות. תמונה אינה מגלה ערב בודד או מעבר קשה. היכרות עצמית היא תהליך, לא דרישה לאהוב את עצמי באופן מושלם לפני שמגיע לי קשר. התמונה גם אינה מגלה את אי־הוודאות או את הקושי האפשרי בחילופי הילדים בין ההורים. האירוע שדורון מתארת היה חגיגה בגן.

27:25 — הסיום משפיע בלי לקבוע גורל

דורון קושרת סיום רגיש לזוגיות הבאה, ומכירה בכך ששיתוף פעולה אינו תמיד אפשרי. הם דנים בסיפור רדיו ישן על צעד אחורה במצב של קשר הורה־ילד חסום. אין זו עצה לוותר על ילד או להפסיק לחפש הגנה מתאימה. שאלות קשר דורשות בירור מקצועי ומשפטי פרטני. הלקח הרחב הוא לבדוק אם הסלמה מועילה, בלי לראות כל נסיגה כתבוסה ובלי לנבא את כל העתיד הזוגי לפי גירושים קשים.

31:17 — מה רואים כשנפגשים יחד

דורון מסבירה שבפרקטיקה שלה היא בדרך כלל פוגשת זוגות יחד, בעוד שבטלוויזיה יש גם מפגשים נפרדים. האופן שבו יושבים, מגיבים ומתרככים מוסיף מידע לסיפור. הגוף מספק רמזים לבירור ולא ודאות על מה שקרה בפרטיות. היא מזכירה גם קבוצות וריטריטים עם אחותה, ד״ר מיכל צוקר. הפרק אינו קובע שמתכונת פגישה אחת מתאימה לכל זוג ולכל נסיבה.

33:09 — הקבוצה מגלה דפוס שקשה לראות

דורון מבדילה קבוצות להתפתחות עצמית משידוכים: לומדים מתוך מפגש ומשוב. נדב מספר על תרגיל עם שי משיח שבו תיאור השליחות שלו לא התקבל. הוא הבין שהמאבק שלו בגירושים לוחמניים הפך בעצמו ללוחמני, במיוחד באופן שדיבר על עורכי דין, ושינה את המסגור. הקבוצה אינה צודקת אוטומטית; המשוב הוא חומר לחשיבה ולא פסק דין שחייבים לקבל.

36:13 — אחריות בלי מדליה למי שצודק

דורון מדמה דפוסים למנגינה שמנגנים בלי לשמוע אותה. מפגש עם המראה עשוי להעליב בהתחלה. שניהם מדברים על המשאלה שאיש מקצוע יכריז שאחד צודק והאחר טועה. המעבר המועיל הוא להבנת ההשפעה ולבניית העתיד. אין בכך קביעה שאשמה שווה או שכל מצב לא בטוח נוצר בידי הנפגע. אפשר להכיר ברגשות בלי לאפשר למאבק לבלוע את צורכי הילד.

40:23 — מחלוקת על פשרה וויתור

דורון מוצאת ערך באמירה שהסכם טוב אינו משאיר איש מרוצה לגמרי; נדב דוחה הפיכת חוסר שביעות רצון למטרה. עבורו ויתור הוא נתינה ללא ערך משמעותי בתמורה, ואילו עבורה פשרה מזכירה משהו פושר. בהמשך הם מזהים מהות משותפת מתחת למילים ההפוכות: להתקדם מהעמדות לתוצאה שמשרתת את הילד ואת עתיד שניהם. שמירת המטרה העתידית והבאת שיחות קשות לגישור תומכות בכך. חתימה אינה צריכה לדרוש נטישת צורך יסודי.

44:54 — בתים שונים עם תשתית משותפת

הם מכירים בקשיים ממשיים כמו אורח חיים דתי וחילוני או הבדלי תזונה לילדים. דורון מתארת בתים עם שגרות שונות וערכים מנחים משותפים וברורים. תשתית משותפת אינה מחייבת בתים זהים. הם מרחיבים את הרעיון למחלוקת חברתית, אף שהם חווים אחרת את עוצמת השסע הלאומי. הדימויים הפוליטיים והפיוסיים נשארים נקודות מבט, לא הוכחה שלכל סכסוך אותו מקור או חובה לסלוח.

51:30 — להקשיב לצורך שמתחת לריב היומיומי

ריב על כלים או שלט עשוי לשאת משאלה שיראו, ישמעו ויעריכו אותי. בודקים את השכבה בלי למחוק את השאלה המעשית. לקראת הסוף הם מזמינים לכתוב חמש משאלות לשנה הבאה ולדמיין עתיד אפשרי. דורון אומרת שהתקדמות מטופליה הפכה אותה ליותר אופטימית. תקווה משלבת התבוננות ועשייה, בלי הבטחה להעלמת הכאב או לתיקון הזוגיות. למידה יכולה לתמוך בפרק חדש או בבחירה הבאה מתוך מודעות.

להאזנה לפרק 149 בספוטיפיי · לצפייה בפרק המקורי

לעמוד המקורי ולתמלול העברי המלא

השאר תגובה

דילוג לתוכן