מדריך מפורט לשיחה של נדב נישרי עם הרב ישראל יעקב הכהן, איש קבלה וחסידות המוצג כמגשר בעל ניסיון רב־שנים. ההקלטה המקורית בעברית.
00:00 — למצוא שפה לעבודה
נדב גילה את הרב בסרטון שמחבר גישור וקבלה, וזיהה בו תיאור של מה שהוא פוגש בעבודתו: אנשים בקונפליקט יכולים לגלות דרך אחרת להתייחס. הם מחפשים שפה לחוויה, ולא מציגים מושגים דתיים כממצאים מדעיים. השיחה מחברת גם את ״גישור כאומנות לחימה״ של נדב ואת כתיבתו ארוכת השנים של הרב על גישור בראי הקבלה. העניין שלהם גם מעשי: מה משתנה בחדר כשהאנשים מסוגלים לשמוע זה את זה?
02:24 — אהבה בלי שפה
הרב זוכר הורים אוהבים שלא ידעו להקשיב או לדבר בכבוד. הפער בין אהבה לפגיעה ריתק אותו מילדות. הוא מספר גם על דחייה בבית הספר ועל קשר נעורים עוצמתי עם בתיה שלא ידע להכיל. עצם האהבה אינה מספקת אוטומטית את המיומנויות לחיים משותפים; החיפוש אחר השפה הזאת התחבר בהמשך לעבודתו.
05:24 — אוסטרליה ומפגשים בין קהילות
אחרי הצבא נסע לאוסטרליה, עבד בשוק ובמפעל שוקולד ופגש אישה שחוותה אלימות. הוא מתאר עזרה ביציאה מהסכנה לפני דיון בקשר; בהמשך נישאו ונולדו ילדים. מפגשים עם איש דת נוצרי ועם רב, החיבור לחב״ד והחזרה לקיבוץ חילוני עיצבו את דרכו. הרגעים יוצאי הדופן והרוחניים בסיפור הם זיכרונות ופרשנויות אישיים שלו. הוא החל לעזור לזוגות עוד בגיל צעיר, ומציג את המעברים בין קהילות כחלק מלמידת בניית גשרים.
13:08 — חיבור אינו תמיד הישארות בנישואים
הרב אומר שלפעמים גירושים הם התחלה שאדם זקוק לה. הוא ליווה גם פרידות וגם המשך חיים יחד; גישה רוחנית אינה מחייבת שימור נישואים בכל מחיר. הוא מחבר חכמה ובינה שמולידות דעת לאפשרות ליצור משהו חדש משני קצוות. נדב מזהה מתח בין הידיעה שהאדם שמולי הוא ההורה האחר לילדיי לבין רגשות סוערים כלפיו. יש מקום גם למציאות וגם לרגש.
23:40 — נתינה וגבולות
הרב מציג חסד כנתינה מתרחבת וגבורה כגבול וצמצום. היחס ביניהם חשוב יותר מהכרזה שקצה אחד טוב והאחר רע. מדרגות נשמה, אורות וכלים הם מושגים במסגרת הדתית שלו להבנת רצונות שונים. סיפורו הקודם של נדב על קריאת הפרשה שלו בירושלים הוא דוגמה נוספת למציאת משמעות אישית במסורת. נדב מצא משמעות במסורת שלא חש אליה קרבה קודם לכן.
27:54 — שברים ואפשרות לתיקון
הרב קושר את שבריו האישיים להבנת אנשים שמגיעים במצוקה. נדב מראה את דימוי הקינטסוגי בספרו: כלי שמתקנים בזהב, כשהחיבורים נראים. זו אפשרות לדמיין תיקון בלי להסתיר את השבר, לא טענה שסבל נחוץ, מגיע לאדם או מועיל אוטומטית, ולא דירוג כישורי מגשרים לפי כמות הכאב שחוו.
29:12 — תפקידים רוחניים וכבוד האדם
הרב מביע אהבה לחבריו שאינם יהודים ומתנגד להשפלתם. באותו קטע הוא מציע גם הבחנה תיאולוגית בין מדרגות נשמה של יהודים ולא־יהודים, וקושר אנטישמיות לאחריות רוחנית שלא מומשה להעביר אור. אלו אמונותיו הדתיות, לא ראיה לערך אנושי לא שווה ולא הסבר מוכח לשנאה. האחריות להתנהגות אנטישמית היא של מי שנוהגים כך. החוט המעשי הוא יחס מיטיב במקום השפלה.
33:21 — לשמור כיוון גם במקום לא נוח
הרב מספר על ביקור לא צפוי במועדון למבוגרים בפלורידה ומפרש את תגובתו כאיסוף ניצוצות: לפגוש הקשר לא נוח בלי לוותר על ערכים. נדב מוסיף סולם לעבר החיים שרוצים לבנות. מבט קדימה אינו הכחשת טראומה או סירוב לשמוע את העבר. אמונה אינה תחליף לפעולה ולדאגה מעשית.
41:22 — הבדל מקצועי אמיתי
הרב מציין שמגשר ממשיך לחשוב על המשתתפים גם אחרי שעת המפגש. נדב אומר שהוא מתרגל דווקא הנחת המחשבות: אינו יודע מה קרה בחייהם מחוץ לחדר, וההשערות עלולות להטעות. הוא מעדיף להניח רעיונות בגלוי במפגש, בלי מניפולציה, ולסמוך על אחריותם. שמירה על הקשב ועל המשפחה שלו מאפשרת עבודה לאורך זמן. ההתלהבות המשותפת לא מוחקת את ההבדל.
43:48 — טכנולוגיה והעבודה שנשארת אנושית
נדב מדבר על המעבר מהכשרה לעבודה ועל תרגום ובינה מלאכותית להנגשת ידע בשפות. ״מגדל בבל הפוך״ הוא הדימוי לחיבור מחדש. נגישות למידע שונה מעבודה אנושית של קשר וקהילה. ניסוח או תרגום אינם מבטיחים כשלעצמם דיוק משפטי, כשירות מקצועית או הסכמה. האתרים והקורסים שהוא מזכיר הם דוגמאות מזמן השיחה, לא תחליף לשיקול דעת.
48:00 — לדבר עם מי שמתקשה להקשיב
הרב מתאר משתתף מסויג שהפך בהדרגה לקשוב. דיבור מהלב, מבחינתו, אינו תחרות של טיעונים. נדב מדמיין אדם שעשה את כל הצעדים המצופים, נשאר לבד בפנים והפרידה מטלטלת את עולמו. הוא מדגיש שהייה בחמלה שיוצרת מרחב להקשבה ולבחירה, לא דרך לעקוף סירוב ולא הבטחה שכל אדם ישתנה.
53:09 — בתיה שואלת מה מוסיפה הקבלה
בתיה מצטרפת ושואלת: שניכם מעריכים רגישות ותיקון, אז מה הרובד הנוסף? הרב משיב בדימויי היריון ולידה: הגישור מכין יכולות לחיים שאחרי ההסכם, יחד או בנפרד. הוא מתאר גם גישה פנימית שאינה תלויה בתווית או במראה דתי. המשתתפים אינם צריכים לאמץ את פרשנותו כדי שצרכיהם יישמעו.
59:13 — המשתתפים בונים את ההמשך
נדב אינו שופט מדוע אנשים שונים התחברו, אלא שואל לאן הם רוצים ללכת. המעבר מאבל לחדר לידה מסמן הכרה באובדן והכנת מציאות חדשה, לא לוח זמנים קבוע לרגש. הוא מדגיש בחירה, ובכלל זה יכולת של אישה להיפרד, ורעיונות שמגיעים מהמשתתפים. הסיום נזכר בקרובים שגישרו באופן לא רשמי ובצורך בקהילה: נוכחות בחמלה, כיוון משותף והחלטות של האנשים שחייהם מונחים על הכף. המגשר אינו אמור לכפות את הרעיונות על המשתתפים.
האזנה לפרק 154
הקלטת האודיו והווידאו המקורית בעברית. זהו מדריך ערוך ולא תמלול מילולי.