למה דווקא כשמרגישים שפגעו בך - שווה לעצור ולחשוב על הסכמה.
איש מילואים חוזר לעבודה. הוא מגלה שתפקידו השתנה, שמישהו אחר מונה מעליו, או שדווקא עכשיו, הוא הושאר מחוץ לרשימת הבונוסים. התחושות לא פשוטות: פגיעה באמון, אולי בזכויות ואולי אפילו השפלה שקטה. הטלפון לעורך דין הופך לאפשרות מוחשית.
אבל בדיוק בנקודה הזו שווה לעצור ולשאול: מה באמת אני רוצה שיקרה עכשיו? מה ייתן לי לא רק תחושת צדק אלא גם תוצאה שאני אוכל לחיות איתה?
כששני הצדדים מפסידים גם כשאחד "צודק"
ברגע שנכנסים להליך משפטי, מתרחש שינוי עמוק: מערכת היחסים מפסיקה להיות שיח בין שותפים והופכת לעימות בין צדדים יריבים. העובד פונה לייעוץ משפטי, המעסיק עושה אותו הדבר, והתקשורת הישירה כמעט תמיד נפסקת. כל צד בונה את עמדתו, מתמקד בגרסתו, ומתחיל לאסוף חומרים, תכתובות, עדים כאילו מדובר בקרב ולא בקשר אנושי שהתקלקל.
בשלב הזה העובדות כבר לא עומדות לבדן אלא הן נטענות במשמעות, בפרשנות, בתחושת צדק. וגם אם העובד "צודק", גם אם יזכה בסופו של דבר, עולה השאלה: מה נשאר מהקשר ? האם יוכל באמת לחזור ולעבוד במקום שבו התנהל נגדו מאבק? האם המעסיק, גם אם יכבד את פסיקת בית הדין, ירצה להמשיך את ההתקשרות בלב שלם?
במציאות שני הצדדים מפסידים. הכסף, אם יתקבל, לא באמת מכסה את האנרגיה שהושקעה, את הכעס שהצטבר, את חוסר הוודאות המתמשך. ובוודאי לא את הסיכוי לתקן .לא את ההזדמנות להבין, לגשר ולהציל מערכת יחסים שעבדה לאורך שנים. לעיתים, דווקא התחושה שהמאבק הפך ל"מבחן כבוד", היא זו שמובילה לאובדן שאינו הפיך עבור שני הצדדים.
הסכמה היא לא ויתור – היא אסטרטגיה חכמה
הסכמה לא אומרת שאתה טועה או נכנע. היא אומרת שאתה בוחר לצאת מהמשבר עם תוצאה טובה יותר, שנבנתה יחד ולא נכפתה על אף אחד. זהו עיקרון מרכזי בגישור בשיטת השותפות החדשה: לחפש פתרון עתידי שמכיל את שני הצדדים, גם כשיש פער, גם כשיש כאב.
דווקא כשיש פגיעה אמיתית יש ערך בלהסכים. לא מתוך חולשה, אלא מתוך הבנה שזה הדרך היחידה לשמור על שליטה. בהליך המשפטי אתה מפקיד את ההחלטה בידיים של צד שלישי. בגישור אתה יוצר את ההחלטה עם מי שאתה נמצא אתו בקונפליקט.
מה כן אפשר לעשות?
לבקש שיחה לפני שמקצינים :במקום לשלוח מכתב התראה, ליזום פגישה. לשים את הפגיעה על השולחן, אבל גם את הרצון להישאר בקשר ולבנות מחדש.
לבוא עם רעיון, לא רק עם דרישה: לא רק לומר מה "מגיע לי", אלא מה יכול לתקן, לשקם, לשפר. האם יש תפקיד אחר שמתאים? פיצוי מוסכם? שינוי מדיניות?
להציע תהליך מוסכם כמו גישור: לפעמים עצם הנוכחות של מגשר ניטרלי מאפשרת שיח שלא היה קורה בשום צורה אחרת. גם אם אין אמון אפשר להסכים לבחון פתרון ולא לנהל קרב.
בסופו של דבר הפתרון הטוב ביותר הוא זה ששני הצדדים יכולים לחיות אתו גם מחר בבוקר.
משפט עשוי לספק פסיקה שאף אחד לא יודע מה היא תהיה, הסכמה יכולה לספק הבנה, תיקון, ואפשרות להמשיך. וכאשר זה נוגע לעובדי מילואים שמצפים שיכירו בתרומתם דווקא פתרון מוסכם הוא לפעמים ההכרה הכי משמעותית.
כתב וערך: המגשר ועו"ד יותם קייזמן