מדריך מפורט לשיחה של נדב נישרי עם תום וגנר, המוצג כמנכ״ל התנועה האברהמית ומחבר ״המהפכה האברהמית״. ההקלטה המקורית בעברית.
00:00 — קול שבונה תקווה
נדב התחיל לקרוא את תום משום שפגש בכתיבתו אנשים ושיחות קונקרטיים מהעולם הערבי והמוסלמי, ולא רק דימויי אויב. תום מספר על עבודתו בתקשורת, בתיאום וקישור ובמרכז פרס לשלום. קשרים אזוריים ותיקים סייעו לכנס שיחות אחרי 7 באוקטובר. לדבריו, הספר מסכם את המפגשים עם משתתפים דתיים וחילונים, ולא רק את מחשבותיו. נדב מצא את הכתיבה ברשתות החברתיות. במרכז פרס תום עבד כדובר.
01:10 — זהות משותפת כגשר
תום נעזר בהשוואה לאינטגרציה האירופית: לצד הסכמים נוצרו קשרים תרבותיים, ספורטיביים, אזרחיים ובין בני נוער. הוא מציע שכבת זהות אברהמית בין יהודים, מוסלמים ונוצרים בלי למחוק זהויות קיימות. דימוי המשפחה עשוי לשנות את אופן ניהול המחלוקת. זו הצעתו לשיתוף פעולה, לא הוכחה שכל קבוצה באזור מגדירה את עצמה כך. הקשרים האלה גם עזרו לאנשים לדמיין עתיד משותף.
09:46 — לדבר לפני שמסכימים על הכול
תום מתנגד במפורש למודל שתי המדינות; זו עמדתו הפוליטית ולא מסקנה ניטרלית של הגישור. הטענה המעשית הרחבה היא שלא מחכים להסכמה מלאה כדי להתחיל לדבר. גם ממשלות פועלות בתוך גבולות הקבלה של הציבור שלהן. קשר אזרחי יכול לבנות תשתית חברתית בזמן שהמחלוקות המדיניות והביטחוניות ממשיכות להתקיים. תום חושש שהשלום מזוהה עם תוכנית פוליטית אחת בלבד.
14:16 — לחפש חיבור בשפה דתית
הוא מציג את קריאתו בפסוקי הקוראן על משה, הארץ ואנשי הספר כדי לטעון להכרה בשייכות היהודית ולשיח מכבד. אלו פרשנויות של תום, לא הסכמה של כלל המוסלמים ולא הכרעה משפטית בזכויות על שטח. גם זיכרונותיו מהכשרה ברגישות תרבותית מדגישים את החשיבות של הבנת המשמעות שאחרים נותנים למחווה ולמילה. הוא מעמיד זאת מול הסתכלות על האסלאם רק כמקור לעוינות שאי אפשר לגשת אליו. רגישות תרבותית כוללת גם את המשמעות שאחרים נותנים למסורת.
17:54 — לא להאשים ציבור שלם
הדוברים יוצאים נגד האמירה שאין חפים מפשע בעזה. תום מסביר שהמון מצולם וגורמים אלימים אינם מראים את מי שנשארים בבית מפחד או מתנגדים לחמאס, ומספר על שיחות עם אנשים כאלה. נדב מבחין בין רצון בביטחון לבין הרס אוכלוסייה אחרת. הכרה בטראומה אינה מחייבת להטיל על כל חבר בקבוצה את האחריות למעשים שנראים בחדשות.
21:35 — לצאת מהתוכן המוכר
תום מציע כדוגמה לקרוא עמודים בערבית של משרד החוץ, לתרגם תגובות ולפגוש גם שאלות לצד עוינות. לדבריו, לחלק מהכותבים אין מקום אחר לשאול בו. אין זו חובה להתעמת עם כל זר תוקפני; הכיוון הוא להרחיב מקורות ולבדוק שהבנו מה האדם שמולנו מבקש לומר. ההזמנה היא לאפשר לשיחה להיות יותר מכותרות מתחרות.
23:33 — הצעה פוליטית והסיכון שבדיבור
הוא מכנה אברהמיזם פוליטי חלופה מתהווה לאסלאם הפוליטי, שבה יוכלו להשתתף יהודים, מוסלמים ונוצרים. אלו הקטגוריות והניתוח שלו, שאינם מוסכמים בהכרח באזור כולו. הוא מתאר מגבלות רשמיות, איומים ובריונות כלפי מי שמקדמים קשר, ובהם יוזמה מצרית שלדבריו נדרשה להפסיק. היעדר נוכחות ציבורית אינו בהכרח היעדר רצון לשוחח. הוא מבקש מסגרת פוליטית אזורית משותפת.
28:03 — לבנות תשתית למפגש
תום מתאר את מרכז המזרח התיכון כפלטפורמת ידע, שיחות, מפגשים מקוונים וקבוצות ווטסאפ דו־צדדיות עם אנשים מאיראן, לבנון ועיראק, לצד תוכן ציבורי ביוטיוב ובטלגרם. נכללים בה גם מיעוטים דתיים ואתניים, לא קול ערבי אחד ואחיד. אלו פעילויות כפי שתוארו בזמן ההקלטה, ללא הבטחה לגישה או לתנאי מנוי כיום. התיאור ממחיש גם מבנה שמאפשר קשר חוזר ומתמשך.
29:56 — לשאול מה רוצים אחרי הוויכוח
נדב מספר על הקשבה למפגינים יריבים ועל השאלה ״ומה אז?״ שהעבירה שיחה מאיומים אל עתיד רצוי. הוא מחבר זאת לגישור: קודם תכלית משותפת, ואז דרכים שונות להגיע אליה. הוא גם מתאר אכזבה ממפגש מאורגן שבו ארוחות ומעמדים דחקו את הדיון, ומדגיש יוזמה אישית והנגשת ידע גישורי בשפות אחרות בלי לדרוש הסכמה מוקדמת על פתרון טריטוריאלי.
33:41 — ספרים עם שותפים מהאזור
תום מציג סדרת כתיבה משותפת. ״איחוד המאמינים״, עם שותף פלסטיני, בוחן את קריאתו הרחבה במונח ״מוסלמי״ ואת החיבורים בין מסורות מונותאיסטיות. הוא מבהיר שאינו מבקש מיהודים לשנות מנהגים או להאמין במוחמד. זו הצעת שפה ופרשנות, לא טענה שהדתות זהות; אפשר להבין את ההזמנה גם בלי לאמץ את המינוח. מדובר גם ברצף מתוכנן של ספרים משותפים. הפרשנות המחודשת לשפה המשותפת מופנית לקהל אחר.
38:43 — יותר מסיפור אחד יכול לגשר
הוא מזכיר את ״הסכמי כורש״ עם שותף איראני ואת ״הציונות הערבית״ עם בן שיח סורי. נרטיבים של כורש, פיניקים ואחרים חשובים משום שלא כולם מזהים את עצמם עם משפחה אברהמית. אין להשליך מכך על זהות אחידה של כל האיראנים או הנוצרים בלבנון. הוא גם מבהיר ש״ממשלת סוריה בגלות״ היא ארגון ולא תפקיד ממשלתי מוכר.
42:57 — להציץ דרך החומה
נדב נזכר בסיפור שבו דורות מגביהים חומה ומעבירים סיפורי פחד, עד שילדים מציצים ומוצאים ילדים אחרים. הדימוי מזמין להכיר אנשים לפני שמאמצים תוויות שירשנו. תום מוסיף שזום, רשתות ותרגום מאפשרים קשר, אבל אינם יוצרים אמון אוטומטית. לפעמים צריך ליווי אנושי כדי לעשות את הצעד הראשון. תום מוסיף שדימויי אויב עשויים להישמר כשאנשים אינם שומעים ישירות מה אחרים באמת רוצים.
49:03 — עשייה אזרחית והזדמנויות משותפות
תום מתאר תוכניות לתנועה בינלאומית, מימון וערוץ וידאו בערבית שיציג קולות של דו־קיום. נדב מחבר את שאיפות הגישור הבינלאומיות שלו לאפשרות להתפרנס ולעשות טוב יחד. התחזיות שלו על שלום הן תקווה, לא לוח זמנים. תום מציע לחבר יזמים דרך קשרים קיימים. ארגונים, יחידים ועסקים יכולים להשלים זה את זה בלי הבטחת הצלחה; ההתחלה היא סקרנות ותכלית משותפת. אין מסלול אחד שמחליף את האחרים. נקודת המוצא היא נכונות לבנות קשר לפני שדורשים את התשובה כולה.
האזנה לפרק 155
הקלטת האודיו והווידאו המקורית בעברית. זהו מדריך ערוך ולא תמלול מילולי.